שאלה
בהשראה מדבריו של הרב אמנון בזק על הרב ליכטנשטיין זצ״ל. אני מנסה להבין איך ניתן לשאוף למצב של לדחוף את עצמי עד כמה שאפשר, בעבטדת המידות התקדמות והתפתחות בכללי בכל תחום. מלבד התשובה הפשוטה של ״פשוט תעשי את זה״ אני תוהה איך שומרים על איזון, על גישה בריאה לשאיפה לפרפקציוניזם. כבר הייתי במצב בעבר שהייתי מאוד קשה על עצמי בשפיטה עצמית (הגעתי למצב של שינאה עצמית ודיכאון) ואני מנסה לחשוב איך להמנע מהתקרה עצמית הקפדה עצמית שלילית שמובילה לייאוש.
אני מודעת לכך שמידת העצלנות היא קשה מאוד להתגבר עליה וקל תמיד לחשוב על תירוצים להמנע מעבידה עצמית, אני פשוט מנסה לחשוב על איך לא לחזור למנהגי עבר שלא קידמו אותי אלא להפך.
תודה מראש וכל טוב.
תשובה
בס"ד
שלום וברכת ד'
פני בבקשה לרב אמנון בזק שידריך אותך למה הוא התכוון, הוא מלמד בישיבת הר עציון שבגוש עציון.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ