שאלה
אבקש לענות לי לשאלה זו בהודעה פרטית אך אין לי בעייה שתשובה תפורסם גם באופן ציבורי.
בבית אשתי יש עיסוק מתמיד במוות. אביה נפטר כשהייתה קטנה, בכל יום אמא שלה עוסקת בנושא המוות ומדברת על אנשים שנפטרו. שיחות היום על השולחן הוא סיפורים על אנשים שמתים. לעיתים נראה לי שדפוס חוזר זה מונע מאיתנו שפע (אנו גרים בבית חמותי). אני בעל תואר ראשון במחשבה יהודית ומנסה להמנע מלנתח ולבקר אנשים, אולם לאחרונה עקב חשיפה לתכנים מסויימים וקריאת שו"ת בנושא היה לי חובה מוסרית כלפי עצמי לשאול האם בעצם העיסוק המתמיד בשכול יש מחסומים פסיכולוגים ותחושת עצב תמידית? מאז האמא גרה עם חבר דתי (אולם השניים לא נישאים ולא ינשאו עקב החלטה מוצהרת), כלומר היא המשיכה הלאה בחייה. יש לי תחושה שאשתי עושה רע לעצמה ולקשר ודבר זה משפיע עלייה רוחנית. במקום לשמוח ולשמח אותנו כנישואין טריים(חודשיים) פקדנו היום את בית העלמין כדי להדליק נר נשמה. כשהעליתי הסתייגות לגבי העניין של האיסור ללכת לבית עלמין בשנה הראשונה נענתי שהאמא בקשה. במקום לעסוק בפרו ורבו ולשמח אחת את השני אנו עסוקים בלפקוד בתי עלמין ולעסוק בשיחות מוות, דבר שלדעתי הוא מחסום הריון בדוק.
מה עליי לעשות אם בכלל ליצור אווירה טובה בבית? האם עליי לשנות סדרי עולם בבית או להתרחק פיזית מפה? אם כיבוד האם מזיק לחיים משותפים ,אזיי יש להתרחק מכיבוד אם כדי להקים בית נאמן וחזק בישראל?
תשובה
בס"ד
שלום וברכת ד'
כל זוג חי את חייו והם הבסיס, ועל כן יש תחילה לבנות את הבית, ואם זה אומר אפילו חוסר כבוד אב ואם זה יתכן, ובלבד שביתכם יבנה בצורה טובה ומלאה. התורה מצווה על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ