מותר לנו לדאוג או רק להאמין?

שלום לך! מה שלומך?
דבר ראשון – אני ממש מתנצל על האיחור במענה, מקווה שתסלחי ותמחלי לי...

שאלת שאלה מצוינת שקשורה ל[בסיס באמונה], ודבר זה לא ברור לכל אחד. יישר כוח!

[על בטוח?]
מצד אחד אנחנו שומעים את השיר של הזמר חנן יובל (מבוסס על תהלים, פרק קט"ו פסוק ט´):

"ישראל, ישראל [בטח ב- ה´], עזרם ומגנם הוא.
[אנחנו מאמינים בני מאמינים] ואין לנו על מי להישען - אלא, אלא על אבינו, אבינו שבשמים!"

ומצד שני אנחנו שומעים וחווים מדי יום בחדשות, בעיתונים וגם בחיינו החברתיים והפרטיים בעיות וקשיים, שוואלה – לא כל כך קל להישאר עם פרצוף סמיילי...

אז [מה האמת]???

[שלא תדאג עוד עד לסוף הימים?]
אנחנו באמת מאמינים שהכול טוב, ועזוב אתכם משטויות כי כשלפעמים קוראים דברים ואין לנו מה
לעשות נגד זה אז – "[האקונה מטטה]" זה המוטו שלנו?

במילים אחרות - צריך [לסמוך על הקב"ה] שיעשה את "העבודה השחורה" למעננו, בזמן שאנחנו מאמינים בכל ליבנו, מקיימים מצוות וכל זה?

או שאנחנו [מנסים לעבוד על עצמנו] ו"אל תהיה דג (או גפילטע פיש)" כי מה יעזור אם נדאג וניכנס לדיכאון?

הרי זה סתם ישתק אותנו...


[לב הנמר...]
נתאר מצב:
הלכנו לגן החיות, ופתאום לידנו השתחרר נמר שכנראה שכחו לתת לו באותו יום ארוחת בוקר.

אולי נשתתק, אולי ננסה להילחם, אולי נברח בצרחות (לפחות נראה לי שהייתי עושה כך...) אבל מה שבטוח – נדאג!

מקרה אחר:
הגענו באמצע מסלול של טיול אל צלע הר תלול – לא נדאג כשננסה לעבור אותו? (בייחוד מי שיש לו פחד גבהים).


[דאגה?]
לפעמים מתבלבלים בין דאגה לבין חברה הנחמד – ה[חשש]...

יום חם? מחשש להתייבשות לוקחים בקבוק מים.
יום גשום? מחשש להירטבות לוקחים מטרייה.
ויש עוד אלף דוגמאות...

ובדיוק כמו שכתבת, רק בשוני קטן: "[חשש] מראה על אכפתיות"!

[כשאנחנו רואים שקשה להורינו] – אנחנו חוששים, אכפת לנו, ואז אנו עוזרים במה שאנחנו יכולים.

[בבית ובמשפחה שנבנה], אנו רוצים שהכול יהיה פיקס – לכן אנו חוששים ומתוך כך בונים את הקשר שיהיה כמה שיותר חזק.

[בצבא] אנחנו רוצים שתהיה לנו יכולת טובה להגן על עצמנו ולהילחם כשצריך – לכן אנחנו חוששים ובודקים כל הזמן שהכול טוב.

ו[אצלנו], בנשמה הפרטית, מומלץ לנסות לחשוש [קצת] כל סוף יום ולבדוק מה עשינו באותו יום ספציפי.

התקדמנו? נפלנו? מה כדאי לעשות בהמשך?
ומתוך כך – להמשיך הלאה ו[לעלות ברמת האמונה] עוד ועוד...

[ומה עם הקב"ה]?
בזכות זה שאנחנו [מתאמצים] – הוא יהיה בעזרנו, ואז לא צריך לדאוג או לפחד.

[חשוב מאוד לזכור]:
לקב"ה חשוב בעיקר [המאמץ] שלנו, לא רק אם הצלחנו או לא...

[לסיכום]
יש בלבול בין דאגה לחשש.

דאגה יכולה להביא לפחדים, לשיתוק ולדיכאון, ומכאן יש סכנה גדולה ליפול (גם באמונה וגם בחיינו).

חשש מביא לידי שימור על הקיים, בנייה והתקדמות. ואם ניקח את זה לדברים שבקדושה – עלייה ברמת האמונה.

הנקודה שכדאי לשים אליה לב: לחשוש [טיפ-טיפה] ולהסתכל סביב איך אנחנו יכולים לקדם אחרים וגם את עצמנו.

וכשהקב"ה רואה את מאמצינו בעקבות החשש – הוא נמצא בעזרנו!



נסיים במשפט החזק:
"אל תדאג", אמר הדג, "יש לי עורך דין [כריש]!!!



מקווה שעזרתי, ואשמח לתגובות באתר או במייל האישי


שבוע טוב!

דורון

dozkih@gmail.com