שאלה
שלום כבוד הרב רציתי לשאול מה הדרך שיבור לו האדם?אני יסביר את עצמי ,בספרי המוסר ועבודת המידות כתוב שהאדם צריך להיות בהכנעה כמו שכתוב בתפילה ונפשי כעפר לכל תהיה ז"א ככה נשמע שהאדם אין בעיה שיהיה מושפל ע"י אחרים ואפילו שיבזו אותו שיהיה מן הנעלבים ואינן עולבים זכות גדולה זאת ומצד שני הרן אומר ואמרת כוחי ועוצם ידי ז"א במילים אחרות שהאדם צריך להכיר את הכוחות של עצמו לחזק לו את הביטחון העצמי שהרי אם לא יכיר את כוחות עצמו איך יוציא את הכח שלו אל הפועל וזה לא מסתדר עם האיכא דאמרי הראשון??אשמח אם הרב יסביר לי בתודה מראש
תשובה
שלום
הרב זצ"ל הסביר, ביחס לאדם עצמו עליו לראות חסרונותיו ולהיות בשפלות נפש וענווה גמורה, כלפי המציאות וכלפי האחרים. זהו בחינת ולמקללי נפשי תידום, משום שיש בקללתם מן הצדק, שכל אחד הוא חסר בעצם טבעו, וכפי שדוד ע"ה אמר על מתנגדיו שיש בדבריהם שורש אמת.
אולם ביחס לעבודת השם של האדם, עליו להדגיש את כוחו וטובו, שכן אור השם מתגלה בו.
ככל שהאדם נטוע בקודש, אזי יש בו יותר אורה ואופטימיות, שכן אינו חסר בעיקר, אלא ביטוי אחד מני רבים להופעת השלימות האלוקית בעולם באופן מתוקן וישר, וזה בבחינת וכל הקמים עלי לרעה מהרה הפר עצתם.
ההבדל בין שתי האמירות הוא בתובנה של ונפשי כעפר לכל תהיה, דהיינו בביטול הפרטיות החסרה כלפי הרצון האלוקי המנחה אותה.
כל טוב