נדלקתי עליו והתאהבתי.. מה עכשיו?

שואלת יקרה, שלום!

שמחתי לקבל את השאלה שלך. הרגשתי שביטאת במילים שאלה שהרבה בנות מתלבטות בה בגילך ולא מצליחות להביא אותה בכתב, וגם ששאלת כי חשוב לך להבין, ולא רק לנסות מה שהרגש אומר.

פעם הגיע לסין אורח מברזיל. הוא לא הכיר את האזור ולכן לקח מפה משדה התעופה, מתוך מחשבה שככה יוכל לנווט את דרכו בארץ החדש. הוא יצא והסתכל במפה, וכבר "איבד את הצפון"- ממש ככה! לא הבין איפה הצפון... בשלטים הכל היה בסינית, האנשים ברחוב דיברו סינית, והוא רק רצה להבין איך מגיעים לקניון הגדול והיפה שאמור להיות קרוב. לדעתו הדברים כאן לא ברורים, המפה כנראה לא מדויקת, האנשים לא מסבירים כמו שצריך. הוא פשוט לא מבין שכדי להבין את המקום - הוא [צריך מישהו שיתרגם לו] את השפה של המקום החדש.

גם את נמצאת בתחום חדש, עולם חדש! אם עד היום הבנים היו אלה שמשחקים שם כדורגל, שהיו איתי בגן, ולא יותר מזה, פתאום מגלים עולם קצת אחר של בנים, אלה שמוצאים חן במיוחד, רואים אותם קצת אחרת מפעם, אחד אפילו נראה יותר טוב מאחרים, אולי אפילו הוא מחייך אלי.
העולם החדש הזה פותח שאלות חדשות, נושאים לא ברורים. הפתרון הראשון הוא להגיד שהדברים במקום לא ברורים מספיק, כמו שאמרת- "הקטע הזה קצת מוזר" . אמנם את צודקת שהגבולות תמיד יהיו לא מובהקים כמו שהיו, אבל הם קיימים, וצריך מישהו שיסביר קצת את המפה החדשה...

למה החברה נפרדת? למה מפרידים את הפעילויות בבני עקיבא?

יש שתי סיבות עיקריות לחברה נפרדת. אחת היא גבולות, השנייה היא הזדמנות.
[הזדמנות]- כי יש לך עוד הרבה לעבור לבד לפני שיגיע זמנך להתקדם בזוג. עם האחד שיהיה לך נכון להמשיך איתו את הדרך. ההזדמנות לתת לך לצמוח וללמוד את עצמך לבד, בלי חבר שיגרום לך לקיבעון על דמות מסוימת שהוא היה רוצה שתהיי, או שהיית רוצה להיות בשבילו, אלא מה שנכון [לאישיות שלך].
[גבולות]- כי יש הלכות צניעות, גבולות שההלכה קובעת כי זו ההלכה. להפריד. כל מקום וכל בית יקבע את גבולותיו לפי תפיסתו ולפי הרב שלו, אבל כל מקום יקבע לעצמו מהם גבולותיו.

מה עושים עם זה?

בשלב ראשון- צריך להתמודד עם העובדה שיש מישהו שאת דלוקה עליו, והמקום והגיל לא נכונים כרגע, כי את עוד צריכה זמן לגדול, למצוא את עצמך לאט לאט בעולם החדש, להבין את המקום ואת הדרכים בו.
בנוסף, אולי כדאי להבין משהו על ההידלקות הזו. לא סתם זה הביטוי להשתמש בו במצב כזה. כי גם הנר הכי גדול שבוער - יכבה בסופו של דבר. כל עוד לא תמצאי עוד סיבה למה הנר צריך לבעור - הוא לא יחזיק יותר מעמד, כי אין בו צורך. נחמד לנו להידלק על מישהו, להתרגש כשהוא מגיע לסניף, לחייך כשהוא מצחיק, להסמיק כשהוא מעיף מבט לאזור שעמדתי בו. וזה עובר, כי יבוא מישהו חדש, כי ההתרגשות הזו תדעך או סתם כי תמצי את השלב הזה.
ולכן - האם להישאר ולאכול את עצמך שלא עשית כלום? אני פשוט חושבת שתחכי ותראי שאת לא תאכלי את עצמך כל כך. תני לדברים את הזמן לבעור ולדעוך. תני לעצמך ללמוד מה המשמעות האמיתית של ההידלקות שלפניך.

אני מאמינה שאין דבר כזה שאין מה לעשות עם זה, השאלה היא מה את רוצה לעשות עם זה: האם היית רוצה להמשיך את ההידלקות הזו לפי החלומות שסוחפים אותך ומרגשים אותך כשאת מבינה שזה יעבור, או שהיית נותנת לזה לעבור ולדעת שיבוא היום שבו תמצאי את האחד שהרגש אליו יהיה נכון יותר ואמיתי יותר ממה שיש עכשיו. הדברים נתונים לבחירה שלך, תמיד יהיה לך מה לעשות עם זה, השאלה היא מה [תבחרי] לעשות עם זה.

בשלב שני- אמרנו שהמקום והבית מכתיבים את הגבולות הנכונים לך ולהשקפתם. אני לא יודעת מה הבחירה של ההורים שלך, ושל המקום בו את לומדת וגדלה , ולכן הייתי ממליצה לך למצוא את האדם הנכון שינחה אותך בעולם הזה, מישהו שאת סומכת עליו ומרגישה שיכוון אותך בדרך שתהיה הכי טובה לך. ההורים שלך, המדריכה שלך בסניף, תמצאי את המפה בשפה שלך, שתנחה אותך בצמתים כאלה, שתסביר לך מהם הגבולות ואיך מתמודדים איתם בצורה שנכונה לך.

ואת מוזמנת לחזור ולשאול אותי, אם יש עוד משהו שהיית רוצה להבהיר יותר, להבין יותר. לכל דבר אנחנו פה.

הרבה בהצלחה!

אביטל
Avitalb63@gmail.com