אהבת עצמי וגאווה

שלום מישהי,
קודם כל, סליחה שלקח כל כך הרבה זמן לענות לך השאלה. מקווה שבזמן שעבר את מרגישה יותר בנוח עם עצמך והתשובה כבר לא רלוונטית.

נגעת יפה במתח שבין אהבה עצמית לגאווה. ואת מבינה בעצמך כמה חשוב מצד אחד לחוש בטחון עצמי ומצד שני שאותו בטחון לא יגרום לזלזול וגאווה כלפי הסובבים אותך. אז בנוסף לכל המחמאות שקיבלת בחייך, תרשי לי להוסיף לך עוד אחת - נראה שיש לך מודעות עצמית מרשימה מאוד, ורצון אדיר להשתפר במידותייך, ולא לצעוד במקום או חלילה ליפול לאחור. המודעות העצמית והרצון הזה הם כלים משמעותיים מאוד שיקדמו אותך הרבה בחיים, אבל לצידם, חשוב לזכור גם להיות נורמלייים... אם חשבון הנפש התמידי והבחינה המדוקדקת שלך את עצמך גורמים לשינויים קיצוניים בתחושת הבטחון העצמי שלך, כדאי קצת להרגיע. לא להפסיק לשאוף גבוה, אבל לכוון את השאיפות למקום ריאלי וארצי יותר. לאהוב כל אדם מישראל זו מעלה גדולה, ואשרי מי שזוכה לכך. אבל להציב רף כל כך גבוה, שכל נסיגה ממנו היא כשלון - זו טעות של יצר הרע שאומר לך שאת שווה רק אם את מושלמת.
האמת היא שאת יצור אנושי, שחושך ואור משמשים בו בערבוביה - יש לך רצונות ונטיות חיוביות ושליליות, והתפקיד שלך הוא להגביר את הטוב על הרע. לכן אם את רוצה עצה - קודם כל קצת תניחי לעצמך. את לא מושלמת, ואת לא נמדדת רק לפי הקשיים והנפילות, אלא יותר באיך שאת קמה מהנפילות.

לעניות דעתי, להיות מודעת לעצמך בלי להתגאות זה לדעת שהרבה מהתכונות שגורמות לך גאווה הם בכלל לא פרי העמל שלך או הבחירות הטובות שלך בחיים. כל כך הרבה דברים נפלאים הם תוצאה מהסביבה שלך, המשפחה, החברות... עם ההכרה הזאת מגיעה גם צניעות והכרת הטוב כלפי כל מי שאפשר לך להגיע למקומות הטובים שבך.
מה שכן תוצאה של עמל ובחירות טובות, הוא סיבה טובה לחוש גאווה, לא כזאת שיוצאת החוצה כלפי הסביבה כהתנשאות, אלא ממקום של מודעות עצמית ושל שמחה בבחירות הטובות שעשית. אל תמחקי את הטוב שבך, הוא חשוב בשביל לזכור שיש לנו כוחות להתקדם הלאה, והוא גם בעל ערך עצמי, חלק משמעותי ממי שאת.

הייתי מציע לך גם ללמוד תורה, במיוחד ספרי מוסר שנותנים לך איזשהו פרספקטיבה ואפשרות לבחון את עצמך מבחוץ, להכיר את הדברים הטובים ולראות כיצד אפשר להשתפר בצורה מאוזנת.

יש בך כוחות גדולים, את לא צריכה להתבייש בתכונות הטובות, ולא לתת לרע לבטל אותם.

רק טוב,
יואב.