שאלה
קשה לחשוב על ניגוד קיצוני יותר בין הנושא הראשון של פרשת השבוע – עבודת הכהן הגדול ביום הכפורים, לבין עניינה הנוסף של שבת זו, שבת הגדול – ההכנות לפסח. שני מועדים אלו הם זמנים מיוחדים שמטביעים את חותמם על השנה כולה ומשאירים את אותותיהם לימים רבים.
על יום הכיפורים נאמר: "והייתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאותם אחת בשנה "(ויקרא טז, לד). מדגישה התורה שיום הכיפורים הוא אירוע אחד בשנה שהשפעתו נמשכת לכל השנה כולה. גם בפסח נאמר: "ועשית פסח לד' אלוקיך... שבעת ימים תאכל עליו מצות... למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דברים טז, א-ג), גם כאן מדגישה התורה שחג הפסח ומצוותיו חודרים כל כך לעומק הנשמה שזיכרון יציאת מצרים נקבע בתודעתנו לכל הימים. כלומר ליל הסדר ויום הכיפורים אלו שני זמנים עם עוצמות אדירות, ימים שבהם ישראל מגיעים לשיאים עליונים של דבקות בעמידה לפני ד'.
אך אם נשים לב נראה כי יום הכפורים ופסח הם שני מועדים מהופכים בכל פרטיהם. ראשית, כמובן, יום הכפורים הוא יום עינוי נפש ופסח הוא יום חג. ביום הכפורים יש איסור על אכילה ושתיה, סיכה, ורחיצה או כל הנאה גופנית. זהו יום של עבודת הנשמה בו אנו מתעלים בו מעל החומר כמלאכים. מנגד לו פסח הוא היום היחיד בשנה שיש בו מצות עשה של אכילות מדאורייתא.
שנית, הימים נבדלים באופיה של עבודת המקדש ומקומו של הציבור בו. יום הכפורים הוא יומו של איש אחד. הכהן הגדול נושא את כל עוונתם של בני ישראל וכל פעולותיו נועדו לכפר על הקודש, על עצמו וביתו, על אחיו הכהנים ועל כל עם ישראל. שאר העם המתינו בדריכות לידיעה אודות יציאתו בשלום מן הקודש, להלבנת לשון-של-זהורית ולכפרת עוונותם.
לעומת זאת, חג הפסח הוא חג של העם כולו. תיאור סדר העבודה במקדש בליל הקרבת הפסח הוא תיאור של אירוע המוני. רוב עם הבאים איש ופסחו בידו לשחיטת הפסח והקרבתו, הכהנים מגוייסים כולם לעבודה זריזה ויעילה כדי להספיק את כל הקרבנות במועדם, כתות של ישראלים מתכנסים בעזרה עם פסחיהם וקוראים את ההלל, ובכל רחבי ירושלים סעודות הפסח של עולי רגלים המתכנסים חבורות חבורות לסעודת ליל הסדר, אכילת המצה, קרבן הפסח והמרור, וסיפור יציאת מצרים.
גם כשחרב הבית וחכמי ישראל התקינו סדרים חדשים, המתאימים לעידן שבלא מקדש, נשמר ההבדל הגדול בין שני המועדים. יום הכפורים הוא לא רק יום