בעיות עם מדש''ית

שלום לך מדריכה יקרה!

ראשית, יישר כוח על הרצון לעשות מה שטוב ונכון כלפי החניכות, גם אם זו לא בהכרח הייתה הדעה שלך מלכתחילה! חוסר הסכמה בתוך צוות מדריכות הוא דבר טבעי ונפוץ מאוד, מטבע הדברים - שהמדריכות הן שני אנשים שונים. השאלה באמת איך מתמודדים עם חוסר ההסכמה, וגם איך מתמודדים עם זה נכון מול החניכות. ודאי שאסכים שכדאי "לתרגל" את זה לא לפני החניכות, אך באופן כללי, לא צריך לפחד מחוסר הסכמה, ולא צריך לעשות "הצגה" כאילו אין אף פעם חילוקי דעות. אני אסייג ואומר, שהעובדה שהחניכות שלכן כבר די גדולות, ומבינות קצת יותר מורכבות מאשר ילדות בכיתה ג´, גם כן מוסיפה לעניין.

לעניות דעתי,כשזה בא לרגע ההכרעה, מה בפועל עושים- אכן כדאי להציג חזית אחידה מול החניכות. לעומת זה, בשלב של דיונים והתלבטות, בהחלט כל אחת מהמדריכות יכולה להציג צד שונה, גם מול החניכות. הנקודה היותר חשובה, היא להראות לחניכות (וכמובן, גם בשבילכן) את היכולת לקבל בסופו של דבר את ההחלטה שהתקבלה על שני הצדדים. זה הנקודה החשובה. זה יכול להיות לא פשוט, כי הרבה פעמים אנחנו מרגישים שנוגעים בציפור נפשנו, ואיננו יכולים לוותר על דעתנו! אני יכולה לנסות להציע פה רעיון, שאולי יעזור לך לפעמים.

ראשית, נראה לי שחשוב להבין שכולם רוצים את טובת העניין, ולא פועלים על מנת לחבל בו, אלא כדי לעשות בו טוב. כלומר, הוויכוח הוא ענייני ולא אישי נגד השני. זה כבר מעביר את ה"עצבים" אל ניתוח שכלי יותר, ענייני. שנית, כדאי להבין מה ההיגיון שבדברי השני, וכיצד ומדוע בדעה שלך חסר ההיגיון ההוא. כלומר, מה משיגים בדרך שהשני רוצה שהדבר יעשה, שלא משיגים בדרך שאת חושבת שצריך לעשות את הדברים. כדאי להבין איפה היתרונות והחסרונות של הדעה שלך וגם איפה היתרונות והחסרונות של הדעה השנייה. בצורה הזו, כשגם מעלים את זה בשיחה מול הצד השני, ראשית, זה מראה על נכונות לקבל את דבריו ולא לבטל אותם, וזה כבר פותח אוזן קשבת מהצד השני. ובנוסף, אפשר לנסות למצוא דרך שלישית, שתהיה מקובלת על שני הצדדים, ואולי תכיל את שני היתרונות של שני הצדדים.

לגבי במקרה שהזכרת-
קודם כל, באופן כללי, דברים שקורים בסניף עם החניכות, כדאי להתייעץ עם הקומונרית בפועל. מישהו שנמצא בשטח, כמעט תמיד מבין הרבה יותר טוב את המציאות והנפשות הפועלות מאשר מישהו שלא מכיר בכלל, ושמע על המקרה מכמה שורות כתיבה.

בכל אופן אגיד את דעתי האישית- קודם כל, כדאי שתגדירו בדיוק מה מטרת השיחות האישיות, כשאתן עושות אותן ככה, בסדרה כזו אחת אחרי השניה, מה כל אחת מכן חושבת שהיא רוצה להשיג מכך. האם יש לכן על מה לדבר עם כל אחת? או שאתן רק רוצות לפתוח בפניהן את הצוהר שהן ירגישו בנוח לפנות אליכן? בכל אופן, זה הדבר הראשון שכדאי לכן לעשות.

אחרי זה, לדעתי, אפשר בהחלט לשלב את שני הרעיונות שלכן. נגיד, בסבב ה"רשמי", תשבו ביחד עם כל חניכה, כאשר מראש "תחלקו תפקידים" מה כל אחת אומרת בשיחה על כל חניכה. אולי יש דברים שאת או היא תרגישו בנוח יותר איתם או פחות. את הסבב הזה תעשו בשבוע אחד. אחרי זה, במשך השבועיים הבאים, תחשבו על איזה הודעה שאתן רוצות להודיע לבנות, ואז , במקום "להעביר קשר"- שהבנות מתקשרות אחת לשניה, תתקשרו אתן, אחת אחת- שבוע ראשון את מתקשרת לחצי הראשון והיא מתקשרת לחצי השני, ושבוע אחר כך את מתקשרת לחצי השני והיא מתקשרת לחצי הראשון. ואז זה הזדמנות לפתוח שיחה על דברים אחרים. ככה קיבלתן שאת מציגות חזית אחידה, ומצד שני גם פונות כל אחת באופן אישי לכל הקבוצה. אפשר ודאי לחשוב על עוד רעיונות שבהן כל אחת מכן "תופסת" חניכה לבד. הרעיון והחשיבות שאני רואה בזה, הוא שמטבע הדברים, יכול להיות שחלק מהבנות יתחברו יותר לאחת מכן. זה מאוד הגיוני, כמו בחברות, שלכל אחת יש מעגל חברות טיפה שונה- כי אתן שונות! וזה טוב, זה מה שמוסיף לצוות שלכן כמדריכות, שביחד אתן יכולות לענות על הצרכים של כל החניכות, ולבד, לא בטוח שהייתן יכולות לעשות את זה.

זה לא פשוט להדריך בצוות, אבל אפשר להוציא מזה דברים נהדרים, אם יש רצון טוב משני הצדדים, פתיחות והבנה.
שיהיה לכם בהצלחה!

הדס.
hershko.hadas@gmail.com