למה ללמוד בתיכון?

שלום רב,
ראשית, סליחה על האיחור, שנבע מכל מיני סיבות.
אני שמח שאכן חשוב לך ללמוד ואת לא מתעצלת, ומהצד השני חשוב לך גם ש'מעשייך יהיו לשם שמים'.
אבל איך זה מסתדר? כולנו רוצים שכל מה שאנחנו עושים יהיה לשם שמיים, להשקיע בדברים שמקדמים אותנו בעבודת ה', אז איך זה מסתדר עם למידה בבית הספר כל היום, או רוב היום?
מה היינו חושבים שנעשה כל היום? אולי להתנדב? אולי להתפלל? ללמוד תורה?
[א. האם זה ריאלי?]
דבר ראשון צריך לשאול את עצמנו האם זה באמת אפשרי מבחינתנו לעסוק כל היום בדברים כאלו של עבודה, האם באמת אם יקלו מעלינו את עולם ה'כבד' של הלימודים, ישר נקפוץ לבית המדרש לנשים הסמוך, ונבלה שם את כל זמננו הפנוי? אני לא בטוח שזה מה שהיינו עושים, וגם אם בבית הספר היו עוסקים כל הזמן בקודש, לא בטוח שכולן היו יכולות להתמודד עם זה, כל אדם רוצה גיוון, ולכן הוא מעדיף שיהיה לו שיעורים מגוונים בנושאים שונים.

[ב. עצם הלמידה מעודדת להשקיע]
במקומות רבים חכמינו משבחים את החכמה ואת לימודה, אדם צריך לאהוב את החכמה וההשכלה ואת הדעת, לנסות להחכים מכל דבר שסביבו: 'איזהו חכם הלומד מכל אדם', כמובן, שבעיקר צריך לנתב את ההשכלה בדברי התורה ובחכמת הבריאה, והמצוות. יש בכל אדם סקרנות טבעית שצריכה להתפתח, והיא תתפתח אך ורק אם מישהו מגרה את סקרנותו בידע ובלימודים, אדם שלא מפתח את עצמו יישאר מאחור, ובדרך כלל גם לא יצליח להתפתח בדברים אחרים. לכן על מנת שנוכל להתפתח בידע, חייבים לגרות את עצמנו על ידי למידה.
תלמיד בישיבה תיכונית שרצה ללמוד רק תורה שאל את אחד הרבנים הגדולים האם מותר להעתיק במבחן, כדי שיוכל ללמוד תורה במקום להתכונן למבחן, אותו רב ענה לו שפרט לאיסור שיש בזה, יש בזה התרגלות לעצלות, אדם שלא שמתרגל ללמוד, לקרוא ולהתעניין בדברים ולעשות את הדברים בצורה מסודרת, לא יתרגל לעובדה שהוא צריך לעשות דברים, והוא צריך להשקיע.
גם ההרגשה הטובה שבאה אחרי השקעה ומאמץ שנותן פירות, היא חלק מהחינוך של הלמידה בבית הספר.

כלומר, הלמידה בבית הספר ובתיכון מקדמת אותנו ועוזרת לנו לסדר את הלימודים ולהתרגל ללמידה.

[ג. חלק גדול מהלימודים הם לימודי קודש ולימודים נצרכים]
כן, למרות שזה לא נראה לנו, אם ננסה להתבונן קצת יותר, נגלה שחלק גדול ממה שאנחנו לומדים עונה להגדרה 'מקצועות קודש', ואני לא מדבר על תושב"ע, מחשבת או תנ"ך שאין ספק שהם מקצועות קודש, ויש גם מורים טובים שמצליחים להנחיל לתלמידיהם את האהבה לתנ"ך או לקודש מתוך שיעורים אלו, וגם אם איננו מצליחים להרגיש מהמורה את ההרגשות האלו, אנחנו יכולים לפתח אותם בעצמנו כלפי המקצועות אלו, וזה שלומדים אותם בבית ספר לא אומר שהם לא חשובים...
יש עוד מקצועות נוספים, שניתן להגדירם כ'קודש', או 'נצרכים': מקצוע הדקדוק הוא מקצוע חשוב, שלא רק זאת שלפי הרמב"ם מקיימים מצווה בלימודו, אלא גם אסור לזלזל במצוות שנראות לנו קלות כמו... לימוד הדקדוק העברי...
מקצועות הטבע, הם לימוד וידיעה של מעשי ה', כפי שהם מופיעים בטבע, ולכן הם חלק מהמצווה הכללית של לימוד תורה וכמו שכתב המהר"ל "כל דבר שהוא לעמוד על מהות העולם יש לאדם ללמוד, ומחויב הוא בזה כי הכל מעשה השם הוא, ויש לעמוד עליהם ולהכיר על ידי זה בוראו", כלומר, רוב המקצועות הנלמדים בבית הספר הם חלק מהמצווה ללמוד שמוזכרת בתורה,
מקצוע כמו אנגלית הוא מקצוע נצרך שקשה מאוד להסתדר בלעדיו לאחר מכן בחיים, ועל שאר המקצועות חלה גם מצוות כיבוד הורים...
כמובן, יש גם עניין לזכור את זה שיש משמעות ערכית לכל המקצועות האלו, וכך כשנלמד זה יעזור לנו יותר לשלימות האישית והרוחנית.

[ד. פרנסה]
את כותבת שפרנסה זה לא תירוץ טוב, ואת צודקת מבחינה מסוימת, כי מה לך כרגע ולפרנסה? בעזרת השם כשתצטרכי תגיעי לזה!
אבל אני חושב שזה לא מדויק, נכון שבאמת השלב של התיכון פחות רלוונטי בתחום הזה של הפרנסה, כיון שעיקר הפרנסה באה בעקבות התואר (כמובן בעזרתו יתברך...) שאותו עושים באוניברסטה, אבל בעזרת ההישגים הלימודיים והכח הלימודי שנקנה בתיכון, ניתן לפתוח את השערים, ואת הכח הלימודי ללימודים אחר כך, לפי מידת ההשקעה שנחנך את עצמנו להשקיע, ייקנה בנו כח להשקיע בהמשך, כמובן, אף פעם לא מאוחר תמיד אפשר להתחיל להשקיע גם עוד שנתיים ושלוש ואפילו יותר, וגם מישהו שלא משקיע כעת. אבל כמה שנשקיע עכשו יותר, בהמשך יהיה לנו התחלה טובה יותר, והמשך קל יותר, 'הזורעים בדמעה ברינה יקצורו' ככל שאדם גדל קשה לו יותר להתחיל להתרגל ללמידה.
לכן גם הפרנסה היא בהחלט גורם בעניין הזה, ואי אפשר להזניח אותה או לפטור אותה, נכון שזה כעת לא מעסיק אותך, ובצדק! אבל צריך לזכור שזה קיים.

אני מקווה שהועלתי
ובהצלחה רבה
עקיבא
akivamakshivim@gmail.com

לעיון נוסף:
מהר"ל נתיב התורה פרק יד
הקדמת הרמב"ם למשניות החלק הרביעי