סירוב פקודה והנפת שלטים

שלום

זו אכן סוגיה רגישה וחשובה, אך צריך לזכור שלמעשה היא שולית יחסית, שכן רוב רובו של שירותך הצבאי יהיה בשמירה ופעילות מבצעית חשובה להגנת המדינה.

לגבי הסוגיה הזו יש לומר חד משמעית- אסור בשום אופן לסרב פקודה, אסור לחייל להניף שלטים, אסור לקדם דעה פוליטית נגד הפקודות הצבאיות.
מקור האיסור הוא כיבוש א"י, שכן אם חייל פרטי יסרב בשל דעה אישית, הצבא שלנו יתמוטט, והמדינה תהיה חלשה ולא יציבה, כפי שאנשי המקצוע בצבא עצמו מעידים.

ומאידך- אסור לפנות שום ישוב, אסור לעבור על דבר ד' שבתורה בשום דרך, ישירה או עקיפה, כפי שהכריעו שלושה רבנים ראשיים לישראל- הגר"ש גורן, מו"ר הגר"א שפירא, ויבדל"א הגר"מ אליהו.

כיצד עושים כך?
לא מסרבים פקודה, לא מניפים שלטים. ואם חלילה הממשלה תטעה שוב את הטעות הנוראית והלא מוסרית לפנות יישוב בארץ ישראל, תיגש למפקד בכנות ובענווה אך לא בהתנצלות, ואמור לו את האמת- אינך רוצה ואינך מורשה על פי ההלכה לסרב פקודה, ויחד עם זה אינך יכול נפשית, גופנית והלכתית להשתתף בדבר כזה שהוא נגד כל עולמך הרוחני והחברתי. שתף אותו בכך שאתה חצוי ושבור מהמעשה הזה.

אין ספק שבגישה כנה כזו לא תפנה יישוב, ולא תסרב פקודה, ומכל תלמידי אף אחד לא פינה יישוב ואף אחד לא סירב פקודה, בשל גישה זו.

הבעיה היא תמיד בבוטות של חיילים, חייל האומר בקול רם ובחוצפה 'אני מסרב פקודה' מהווה בעיה קשה בצבא ועל הצבא לטפל בו. חייל האומר בחולשה אמונית 'אני מפנה יישוב והתורה היא משנית לצבא' הוא מחלל השם ועובר על איסור.
צריך ענווה, כנות ויושר, וכך דברים באים על מקומם בדרך כלל.

ובזמנך שלפני ולאחר הצבא, עשה למען ארץ ישראל, זעק ומחה על הזלזול הישראלי בקדושת הארץ, למד וגדל בתורת ארץ ישראל.

שלא נזדקק