אלול - על תשובה באלול, ועל התפילות בימים נוראים

שלום לך

יישר כח על השאלה היפה

את בעצם שואלת שתי שאלות. שאלה אחת, בקשר לעבודת התשובה, ושאלה שניה היא לגבי תוכן התפילות בימים נוראים. השאלות טובות וחשובות, ואני מקוה שאוכל בתשובה במשהו לעזור לענות עליהן בע"ה.

בקשר לעבודת התשובה, קודם כל, עצם זה שאת חשה באופן מתמיד דחיפה לשיפור, דחיפה לתיקון וזה דבר מאד מאד מוצלח וטוב. זה לכשעצמו מראה שאת נמצאת במצב טוב מאד. את מבינה ומרגישה שתשובה היא לא ´זבנג וגמרנו´ (בלשון העם) אלא זה משהו שקשור לעצם החיים שלנו, קשור לעצם עבודת ה´ שלנו, השאלה על תשובה היא שאלה שנשאלת יום יום ולא פעם אחת בשנה.

אלא שאז מתעוררת השאלה שלך, אם כל יום ויום אני עוסקת בתשובה, מה מיוחד בחודש אלול?

ובכן, חודש אלול אמור להיות החודש ש´ימלא את המצברים שלנו´ בעבודת התשובה של כל השנה. את אמנם כתבת שאת מרגישה שבמשך השנה כבר אין את הרצון להשתפר ולהתחדש אבל מצד שני, צינת שאת בודקת את הדרך שלך לעיתים קרובות ומנסה להשתפר. אולי אני טועה, אבל די נראה לי שחלק ממה שנותן לך את הכוח לבדוק את הדרך, היא בדיוק אותה ´השקעה´ באלול. אחרי שחודש בשנה עסקת באופן עמוק בתשובה, הדברים מחלחלים פנימה. אז יכול להיות שהם לא צצים מיד אחרי יום כיפור אבל הם בונים את האישיות שלך בצורה כזו שבאמת במשך כל השנה תהיה לך דחיפה להשתפר ולהתקדם.

יש אפשרות שניה, והיא שבחודש אלול מקבלים החלטה על מהלך כולל עבור השנה ויחד עם המהלך הכולל גם פירוט שלו. כלומר, נניח את מקבלת על עצמך להתפלל בכונה, אבל זוהי קבלה מאד מאד גדולה ורחבה. לכן, את יושבת עם עצמך ומחלקת את הקבלה שלך לכמה וכמה חלקים (נניח, לכון יותר בקריאת שמע, לכוון יותר בשמונה עשרה, ללכת לישון יותר זמן כך שלא תהיי עיפה בתפילה, לישון קצת פחות בשבת כך שאפשר ללכת לשחרית בשבת וכן הלאה) ואז את מיחדת מראש כל כמה שבועות לעבודה על פרט מסוים. גם כאן קורה מהלך דומה למה שכתבתי בפיסקה הקודמת. אלול נותן לך את העוצמה ההכללית] ומתוכה את חושבת כיצד לפרוט את זה להחלטות קטנות. ההרגשה שהחלטות בומבטיות שמתפוצצות הם סוג של צביעות, היא הרגשה אמיתית ,ולכן חשוב מאד יחד עם קבלת החלטות גדולות, לשבת ו´לפרוט אותן לפרוטות´, להסביר לעצמך טוב טוב מה זה אומר ואת העבודה הממוקדת הזו לישם במשך כל השנה.

אני יכול לומר על עצמי, שהיו אלולים שקיבלתי על עצמי קבלות שבאמת השתדלתי שהן תהיינה רלבנטיות כל השנה, והיו אלולים שלא היה שום קשר בין הדברים שחשבתי עליהם באלול ובין מה שחשבתי להשתפר בו במהלך השנה. צריך להכיר שעבודת ה´ היא משהו חי, תוסס, דינמי, ולכן זה די צפוי שזה מה שיקרה. לכן גם לא צריך להבהל מ´ירידת המתח´ שאחרי יום כפור. אדרבה, גם התורה ´צפתה´ את ירידת המתח, ולכן אנו חוגגים את חג הסוכות, בשביל שגם את השמחה שאחרי המתח, נעשה בקדושה ובטהרה.

ועכשיו לשאלה השניה לגבי הפחד. זו שאלה ארוכה וכבדה. בקצרה אני אומר, שתפילת ´ונתנה תוקף´ היא קצת חריגה בתפילות הימים הנוראים. בכלל, בראש השנה אנחנו עסוקים בעיקר בהמלכת ה´, בהבנה שיש אמת אלוקית שאנחנו מרגישים מחויבות עמוקה להיות מחוברים אליה, בהבנה שאם המעשים שלנו לא קשורים לה´ יתברך, אז אין להם בכלל משמעות. כל הדיבורים על אימת הדין לזה הם נועדו - להפנים את התביעה האלוקית מהעולם, להפנים את זה שאי אפשר להמשיך את מסלול החיים - לזרום כאילו כלום. חייבים לעצור ולחשוב - רגע, לא [אני] מנהל את העולם ח"ו אלא רבונו של עולם, וזה תובע ממני להיות טוב יותר, אמיתי יותר, גדול יותר, גם ביחסי עם בורא עולם, גם ביחסי עם הסביבה וגם ביחסי עם עצמי. מתוך היחס הכולל הזה, יש גם את תפילת ´ונתנה תוקף´, שבאמת באופן ´ציורי´ היא מדגישה לנו את הדבר הזה, אבל הרוב המוחלט של התפילות בראש השנה, וגם ביום כפור אינן כאלו. המסר שאנחנו צריכים להפנים הוא - יש [אמת] בעולם. יש מטרה לחיים שלנו, יש משמעות למעשים שלנו, אנחנו לא ´עושים טובה´ לאף אחד בזה שאנחנו משפרים את מעשינו, אנחנו עושים את הנדרש מאיתנו כיצורים בעולמו של הבורא יתברך. כל זה זה לא אכזריות, אדרבה, אין חסד גדול יותר מזה שיש [משמעות] למעשים שלנו. ילדים נהנים לבנות ארמון בחול, אבל מבוגרים מבינים שאין בזה הרבה טעם והגיון (אם כי זה משחק יפה). לבנות בתים, לחיות חיים בעולם מבלי קבלת עול מלכות שמים, הרי זה בדיוק כמו הארמון בחול, משהו מאד יפה, אבל ללא בסיס וללא משמעות.

מקוה שהועלתי מעט, תגובות תתקבלנה בשמחה במייל שלי

טוביה
tsbias@Actcom.co.il

×

דברי תורה לפרשת השבוע

החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם

בהתחברות אני מסכים לתנאי שימוש ולמדיניות פרטיות

הרשם

✓ נרשמת בהצלחה