השתתפות בטלויזיה על ההומוסקסואלים ועצת נפש

שלום וברכה


לא כל כך הבנתי את הטיעון שבדברים.
עמדתי היא שהאמת אינה ביישנית ואינה פחדנית.
בשעה שיש לאדם מה לומר – הוא חייב לומר את הדברים, בשל האחריות הציבורית הכבדה המוטלת עליו.
הציבור הדתי לא הוצג כציבור חשוך. הציבור גם לא הוצג כמי שמטפל באכזריות – והדבר אינו נכון. הכתבה עסקה ב"עצת נפש", ומותר שתהא כתבה על עצת נפש וניסיון לברר האם טיפולי המרה הם טובים אם לאוו.
בעבר אכן "עצת נפש" שגתה בדרך שהיא הציגה את עצמה – טיפול אולטימטיבי ולא מוטל בספק, המבטיח שינוי והמרה נטייה הפוכה. בקרתי אותה בעבר על כך, ועל הנזקים הגדולים שעמדה כזו עושה – בין מבחינה אנושית ובין מבחינה הלכתית ותורנית, אולם גם אז לא יצאתי נגדה בצורה חזקה, בשל החשיבות שאני רואה בקיומה.
כיום "עצת נפש" עברה שינוי גדול, והיא יותר ענוותנית ועגולה, ומציאה את עצמה כאופציה, וקוראת לנסות בראש ובראשונה את הדרך שלה, כדי שלא להפוך את ההומוסקסואליות ללגיטימית, וכדי שלא להיכנע לה באופן ראשוני. אני חושב שעמדה זו נכונה, נאורה וחשובה, והיא כיום לא מלווה במצג שווא ביחס לוודאות ההמרה, ביחס לאושר שהיא בהכרח תביא, וביחס לבלעדיות של "עצת נפש".
לא נוצלתי, אלא השפעתי הרבה על הכתבה (בהרבה דברים שלא פורסמו) ואני שמח מאוד על כך.
אפשר ש"עצת נפש" עצמה שגתה בהחלטתה שלא להעמיד את עמדתה בתוכנית זו.

כל טוב