שאלה
שלום! יש לי שאלה שמציקה לי הרבה זמן... כאשר אני מסתקלת על הדת שלי ועל הדרך שלה אני מאמינה בה מאד.. אני משתדלת לעשות דברים מתוך הבנה ושמחה ושלמה עם הדרך גם מבחינת ההתיחסות המוסרית שלה לנושאים מסויימים וגם מבחינת החשיבה הבריאה ודרך החיים שהיא מקנה לנו.הבעייה שלי לא נעוצה בתוכן הדת אלה בהשוואה שלה עם דרכים אחרות.בעצם אם ישאלו אותי האם אני מאמינה שחייב ליהיות בורא לעולם אני אדע לענות בחיוב ולנמק, אך אם ישאלו אותי למה דווקא לעבוד אותו בדרך הזו...למה לא לעבוד אותו בדרך אחרת, כמו הנוצרים... בדרך שהבסיס שלה היא אמונה באל אחד אך האופן בו עובדים אותו הוא שונה, לא ההיתי יודעת לענות. השאלה הזו ממש ממש מציקה לי בתוך עצמי. ברור לי שאם ההיתי נולדת למציאות של הנצרות או דת בסגנון(חס וחלילה!), הראייה שלי מההתחלה על הדרך של הדת היתה שונה וההיתי מסוגלת להצדיק את הדרך שלי ולמצוא בה מוסר והגיון או ללמוד מגדולים ממני מוסר והגיון כך שההיתי בטוחה בה- כי מלידה המציאות הזו חינכה אותי להסתקל בצורה מסויימת על הכל... אם כך, איזו דרך היא הכי טובה? האם כל אדם צריך לחקור את כל הדתות שתכליתן היא האמונה הבסיסית באל אחד, בשביל לדעת שהוא שלם עם הדרך שבה הוא הולך בסוף..כי הוא בחר אותה אחרי שידע לשלול את כל הדרכים האחרות?כלומר... ברור לי שדרך התורה וקיום המצוות היא טובה.. אך איך אוכל ליהיות בטוחה שהיא הנכונה באמת, היחידה והכי טובה מבלי לשלול את הדרכים האחרות וליהיות בטוחה שכשאגיע לשמים אלוקים לא ישאל אותי:' למה לא הלכת בדרך הזו והזו... ? זו היא הדרך הראוייה לעבוד אותי!!' ואז כל העמל בדרך שלי בעולם הזה- ירד לטמיון... סליחה על החפירה אבל זה מכוונה שתבינו אותי נכון... מקווה שכן ותודה בכל מקרה!!!!!!
תשובה
שלום רב,
ניכר מתוך השאלה שאת בחורה חושבת, מעמיקה. קשה לך לקבל הכל כ"מצוות אנשים מלומדה", את מבינה שהיהדות היא דרך נכונה לחיות בה, את מאמינה בהקב"ה ובהיותו א-ל אחד, אך קשה לך להבין "למה דווקא הדרך הזו?".
שאלה זו לגיטימית מאוד. למעשה, את השאלה הזו שאל מלך כוזר את ה"חכם היהודי" /"החבר", אחרי שהתגלה אליו מלאך ואמר לו ש"כוונותיך רצויות אך מעשיך אינם רצויים". גם הוא, בדיוק כמוך, רוצה לעבוד את ה' בדרך הכי אמיתית, איך אינו יודע – מהי הדרך בה גם המעשים יהיו רצויים, ולא רק הכוונות.
את השאלה הזו למעשה אפשר לחלק לשתי שאלות שונות:
האחת, מי אמר שהיהדות אכן אמיתית?
השניה, גם אם נניח שהיא אמיתית, מי אמר שאכן היא הדרך הנכונה לעבוד את ה'?
ראשית, ננסה לענות על השאלה הראשונה, הפשוטה יותר מבין השתיים.
על אף שאין תשובה ודאית לכך, ישנן דרכים רבות ומגוונות לנסות לתת "הוכחות" לאמיתות התורה והתורה שבע"פ, למשל – המשכיות התורה והמסורת, הוכחת הנבואה, הוכחות מדעיות המגלות ש"לכותב התורה" ולחכמיו היה ידע עצום בכל הקורה ביקום כולו (עוד לפני עידן ההתפתחות הטכנולוגית), צפונות התורה ועוד - ואלו הן רק טיפה בים מן תשובות אלו.
דוגמה קטנה לכך היא מעמד הר סיני. בפרשת השבוע האחרונה (בא) כתוב שיוצאי מצריים היו "כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף" (שמות, י"ב, ל"ז). 600 אלף – הכוונה רק לגברים מגיל 20 ומעלה. אם כן, נניח שהייתה כמות זהה של נשים, כלומר, ישנן עוד 600 אלף נשים, ונניח שלכל זוג יש רק את המינימום הנדרש – בן ובת, הוי אומר שיש עוד 1,200,00 ילדים ("לבד מטף…"). מה שאומר שיוצאי מצרים היו מינימום 2,400,000 בני אדם. כמעט שניים וחצי מליון איש!!!!!!
שניים וחצי מליון איש(!), כל זה, כשאנחנו מתעלמים מהסטטיסטיקה האומרת שיש פי 2 נשים מגברים, ובנוסף לכך, אנו מתעלמים גם מהמדרשים שבנ"י במצרים ילדו 6 בכרס אחת, ומן הסתם לכל אישה הייתה יותר מלידה אחת. כך שלמעשה המספר היה הרבה הרבה יותר אסטרונומי…. (ממש "יציאת מצרים", אה? :-) )
זה לא פשוט כלל וכלל לעשות שטיפת מוח לכזו כמות של ציבור שיאמינו במה שכתוב באיזה שני לוחות... מה עוד שהציבור הזה ממשיך ומעביר את הכתוב בשני הלוחות הללו ואת התורה שניתנה איתם מדור לדור. אין דור שהחוליה הזו מתנתקת וזה תמיד אותו דבר.
בפרשת בוא קראנו גם על החובה לעשות את הפסח – בדיוק בגלל הסיבה הזו! כדי שיאמינו בה', כדי שיעבירו בשרשרת הדורות האינסופית את מה שראינו במצרים.
לא סתם אנחנו מזכירים בכל מקום אפשרי "זכר למעשה בראשית" ו"זכר ליציאת מצרים". את יציאת מצרים אנחנו חווינו. בכל פסח, כשאנחנו יושבים עם כל המשפחה, ואומרים בדיוק את אותו הנוסח שסבא שלנו אמר לאבא שלנו כשהוא היה קטן (בגלל שאבא שלו אמר לו את אותו הדבר כשהם היו אצל הסבא וכן הלאה), אנחנו חווים, פשוט כך, את יציאת מצרים.
ישנו מנהג בליל הסדר, בו הגברים הנשואים נוטלים את האפיקומן ומקיפים את שולחן הסדר כשמגיעים לקטע "כ-כ-ה יצאו אבותינו ממצרים, משארותם צרורות בשמלותם על שכמם", להמחיש שממש כ-כ-ה יצאו אבותינו ממצרים. כ-כ-ה זה עובר מדור לדור, החל מאותו הדור שממש יצא ממצרים - אותו דור שראה את קבלת התורה, אותו הדור שראה את היד החזקה שעשה הקב"ה במצרים, אותו הדור שכשהוא עמד על ים סוף אפילו השפחה הכי פשוטה ראתה את ה' בעיניים ואמרה "זה א-לי, ואנוהו".
ומתוך כך שאנחנו זוכרים את יציאת מצרים, אנחנו מעידים שמה שכתוב באותה תורה שאבות-אבות-אבות-אבותינו קיבלו ביציאתם משם והעבירו לנו, זה בדיוק אותה התורה בה כתוב שהא-לוקים שלנו הוא הא-ל שאמר והיה העולם. הוא הא-ל שנתן לנו את התורה, הוא הא-ל שהראה לנו ניסים גלויים והוא הא-ל שאמר "והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות, וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא,כא). ורש"י כותב שם: "הרי זו הבטחה שאין התורה משתכחת מזרעם, לגמרי".
ואותו הא-ל שהבטיח שאין התורה משתכחת, הוא הא-ל שדרש מאיתנו לעבוד אותו, בדיוק ע"י אותה התורה שהוא הבטיח שלא תישכח!
עד עכשיו השתדלתי לענות על השאלה אודות אמיתיות התורה ועל כך שהיא הדרך שה' רוצה שנעבוד אותו. אנסה לתת קווים לתשובה לשאלה השניה, ואח"כ ננסה לחבר את שתי התשובות לתשובה אחת.
גם הנצרות וגם האסלאם מסכימות לכך שכל מה שכתוב בתורה הוא אמת לאמיתה – שעבוד ויציאת מצרים, קריעת ים סוף, מעמד הר סיני, קורות עם ישראל במדבר וכו'. לא רק זה, אלא שבנוסף לכך דתות אלו גם מושתתות על היהדות! הנצרות טוענת שהיהדות אכן נכונה, אך הא-ל מאס בעם ישראל ובחר ב"אותו האיש" ובמאמיניו, ואילו האסלאם טוען שבתקופה מסויימת קם "הנביא האחרון" וחתם את הנבואה לכל אומות העולם.
ההבדל העיקרי בין היהדות לשתים האחרות - זה בסוג ההתגלות, ובקווים המנחים של עבודת הא-לוקים.
ההוראות לעבודתו שנתן ה' ליהודים, ניתנו להם קְבַל עם ועדה (לפחות שניים וחצי מליון איש, זוכרת?), בבת אחת, לקהל עצום, ובאותו הזמן כל העולם כולו היה עֵד למעמד זה!
מאידך, האסלאם והנצרות התחילו מאנשים בודדים לגמרי. לא היתה שום התגלות של הא-ל בעצמו, וכדי להעביר את "התורה החדשה" היה צריך הרבה מאוד כוח (בעיקר כוח הזרוע…). ביהדות, לעומת זאת, לא היו מעולם "מסעות צלב" או מסעות קרב להגדלת ציבור המאמינים…
בנוסף לכך, היהדות מטרתה להכניס את ה' לכל דבר ודבר, כדי שבכל דבר ודבר, כל חפץ וחפץ וכל מעשה ומעשה יהיו לשם שמיים. אין התמקדות ספציפית על דרך מסוימת לעבודת ה', כמו הנצרות (להבדיל) שדוגלת בחסד ובאהבה וזונחת את כל השאר. אין שימוש במציאות האלוקית כדי לזרוע הרס וחורבן בקריאות "אלוקים הוא גדול" (או בשפתם, אללה אכבר…).
להבדיל מן הנצרות – היהדות אינה דוגלת בהתנזרות, בהיבדלות, בהפרדה בין רוחניות לגשמיות, או בכך שיש דברים שלא קשורים להקב"ה, אלא מבינה (עפ"י תורת ה') כי כל מטרתנו היא לחבר את הגשמיות עם הרוחניות ולהעלותה מעלה מעלה.
להבדיל מהדתות האחרות – רק היהדות זה דת של חובות, של אחריות תמידית המחייבת אותנו בכל דבר ודבר שאנחנו עושים. אין דבר שיכול להגדיל את שם ה' יותר מעבודה שכזו. אין דבר שה' רוצה יותר מאשר שבכל מעשה ומעשה נחיה ונפעל על פי הוראותיו.
רק דת שהגשימה את עצמה לאורך כל דפי ההיסטוריה, רק דת שהא-ל בכבודו ובעצמו הורה עליה, ורק דת שעובדת את ה' בכל רגע ורגע במציאות הפרטית והכללית, ביום ובלילה, בפרהסיה הכי גדולה ואפילו גם בבית הכסא, בחיי הרוח שלה אך גם בחיים הכי גשמיים שלה – רק דת כזו - בהכרח שהיא ה"מעשה הרצוי" ע"י הקב"ה, בדיוק כמו מלך שהיה שמח אם בכל רגע ורגע יפארו את שמו ויפעלו על פי ציוויו, וכמו אבא ששמח כשילדיו הולכים בדרכו.
על כן, אפשר להיות רגועים שכשתגיעי, לאחר ה-120, תחת כסא כבודו של ריבונו של עולם, לא ישאלו אותך "למה לא הלכת בדרך הזו והזו" אלא "איך הלכת בה", איך קיימת את מצוותיה? את הוראותיו של הקב"ה? על השאלה הזו נצטרך לתת את התשובות.
התורה היא הדבר הכי נצחי, הדבר שליווה את עם ישראל לאורך כל הדורות. לא היה עם שניסו לדכות, להשפיל, להכחיד, להרוג ולאבד יותר מהעם הזה - ולא יכלו לו. וזאת קרה אך ורק בגלל התורה הזו, שהגנה ושמרה עליו! ולו רק כהכרת טובה בלבד - ראוי שנשמור את מצוות התורה...
את השאלה "מי אמר שהדת שנולדתי לתוכה היא הדת האמיתית" - כל בר דעת אמור לשאול. אולם, לנו יש גם את התשובה!
יש לנו מורשת שהועברה במשך כל שנות דור, מסורת שהונחלה מאב לבן עוד מתקופת התנ"ך, היסטוריה שאין מי שמכחיש אותה, ועל כן אי אפשר להתעלם ממנה. אי אפשר להתכחש למה שטבוע בנו משחר ההיסטוריה, לשייכות הזו לעם ישראל. קיבלנו זכות ש"מיקמו" אותנו בעם כזה מיוחד!
לבירור נוסף, תוכלי לראות גם פה:
http://kipa.co.il/noar/ask_show.asp?id=106
("יהדות, נצרות ואיסלאם - איך אפשר לדעת מי צודק?")
לשאלות נוספות את מוזמנת לפנות כתגובה/במייל.
בהצלחה בהמשך,
נתנאל.
Netanel.weiss@gmail.com
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם