שאלה
שלום,
קודם הרשו לי להביע את תודתי על עבודת הקודש שאתם עושים.
אני בחור בשנות העשרים לחיי, בוגר ישיבה תיכונית. גם אותי, כמו גם יתר חבריי מטריד הנושא המדובר- "הזיווג". רק שאני בטוח כאילו לי יש סיבות אמיתיות יותר לדאגה..
חיצונית אני "לא משהו: משום שיש בי פגם שאני מעדיף שלא להרחיב עליו.
אני כ"כ דואג מהנושא של חתונה.. מעולם לא הייתי בקשר עם בחורה... אז איך אני אכיר מישהי? וכבר זה הגיל...
ואני כ"כ רוצה ודואג שזה לא יקרה...
והיום... היום מי לא מסתכל על מראה חיצוני? ולא משנה כמה אני תמיד אהיה אסתטי, אחשב לחכם ולמקובל ב"חבר'ה" וכמה יגידו לי "עילוי"... תמיד בסוף יסתכלו על הפגם.
וזו מציאות שאני כמובן לא בחרתי בה, להיות בחור עם פגם חיצוני בולט כ"כ. כמובן אסור להיות כפוי טובה לבורא עולם, ועליי לציין שאכן צומח מזה גם מלא דברים טובים.. כי אני ב"ה יודע להעריך שברים שאחרים לא שמים לב אליהם..
אבל אני גם רוצה להיות כמו כל החברים שלי, שיהיה לי את האחת שאיתה אוכל בעיתו ובזמנו להקים בית...
והתחילו כבר האירוסים של כולם... ואני שמח בשבילם.. אבל בפנים... בפנים קצת......
ואפשר לומר שמרוב דאגה אבדה לי השמחה. אני כמובן מאמין בקב"ה שיסדר את הכל, אבל עדיין דואג.
אשמח לשמוע את דעתך.... אני לא ממש הצלחתי לחבר את מחשבותיי לשאלה.. סליחה.
תודה
תשובה
בדרך כלל בשאלות האלו אני אמור להראות אמפטיה, הבנה למצב שלך, להגיד לך שזה בסדר ומותר לך לדאוג ומה זאת אומרת, כל אחד אחר במצב שלך היה מרגיש ככה.
אבל פתאום אני מסתכל על התמונה של ר´ יחזקאל לוונשטיין המשגיח האגדי של ישיבת ´מיר´ הגדולה, שהביא לעולם את האמונה שבחוש, ולפי המבט שלו אני מבין שהוא לא כל כך מרוצה מכל הקוצי´ מוצי´ הזה.
אצלו, בכל מה שקשור לאמונה ובטיחון אין הרבה מקום למשחקים ולפרשנויות. אי אפשר לכתוב שאתה מאמין שהכול משמיים ומצד שני להרגיש מודאג.
נכון, זו מחשבה קשה לעיכול ומה זאת אומרת, כולנו בני אדם עם חולשות ואין אחד שהוא לא מודאג למרות שאנחנו מאמינים, אבל יש מצבים בחיים שנראים לנו כל כך אבודים, שפתאום אנחנו מבינים שרק הזרקה חזקה של ´אמונה שבחוש´ לווריד, ישר ללב, תוכל ליישר לנו בראש ומשם ללב כמה דברים ונתחיל לראות את הדברים כמו שהם באמת, לא כמו הצורה העקומה והמפחידה שראינו עד עכשיו.
תענה לי באמת על השאלה הבאה.
יודע מה? עזוב אותי.
תענה לעצמך על השאלה הבאה.
מעלים אותך לקומה ה30 במגדלי עזראילי, אתה מגיע לתצפית של הגג, רואה את התהום מתחת, מת מפחד. כמו כולם.
ואז מגיע הבן אדם שאתה הכי סומך עליו בעולם. מכיר מישהו כזה?
בן אדם שאתה תלך אחריו בעיניים עצומות?
לא יודע, אבא, אמא, ר´ חיים קנייבסקי. יודע מה?
עזוב את החיים. נניח אומרים לך שהאר"י הקדוש, או ´ ה´חפץ חיים´ אנשים באמת גדולים וצדיקים, באים אלייך, מסתכלים עלייך ואומרים לך:
רואה את התהום הזה? יופי, עכשיו תקפוץ. יהי´ה בסדר. עלינו.
עם יד על הלב, מה תעשה?
תקפוץ או לא?
מצד אחד אתה באמת מאמין להם, כי מה, אם להם לא תאמין אז למי כן?
מצד שני, ריבונו של עולם, בכל זאת, איזה גובה, איזה פחד? פתאום אתה מרגיש שהמוח שלך לא מצליח לשדר ללב שלך לקפוץ
אבל בוא נעזוב את זה.
בואי נניח שמשה רבינו שהקב"ה אמר עליו ´פה אל פה אדבר בו´, גדול הגדולים, אומר לך ´תקפוץ´! זה בסדר, אתה יכול לסמוך עליי.
מה אז אתה עושה?
קופץ? לא קופץ? מאמין בו או לא?
ועכשיו...עכשיו אני רוצה שתשכח מהכול.
נניח אתה עולה למעלה, לקומה השלושים ופתאום אתה מרגיש את הקב"ה,מלך העולם בכבודו ובעצמו, שאומר לך:
´ילד יקר שלי, אני רוצה שתקפוץ ותסמוך עליי. אני איתך לכל אורך הדרך.´
מה אתה עושה? באמת אבל...קופץ או לא?
הריבונו של עולם אומר לך תקפוץ! הלב שלך מת מפחד! ויודע מה?
אני מאמין שאתה בסופו של דבר תקפוץ!
למה? כי הנשמה שלך לא תוותר לך. היא תגבר על הגוף. היא כבר תגיד לך ללכת בעקבות הקול שלך ולקפוץ.
זה אמונה! זה המשמעות של ביטחון.
לדעת שהעולם הזה הוא רק לבוש שמכוסה בהמון שכבות של נסיבות וסיבות
יש לך פגם חיצוני.
אז שדכנית רגילה מסתכלת עלייך בעין עקומה, כי מה זאת אומרת, יש לו פגם חיצוני...אתם לא רואים?
איך אני אמצא לו שידוך ככה?
לכי ותשווקי בחור כזה לבחורה.
לא, אתם לא מבינים, יש לו פגם חיצוני ממש בולט.
בעיה. אז מה אתה אומר? אולי באמת יש לך סיבה טובה להתחיל ולדאוג, כי מה, בעיניים שלך אתה באמת רואה איך שכל החברים שלך מתחילים לדבר על חתונה ואתה? מה איתך?
אז בוא וקח לרגע נשימה עמוקה עמוקה ותתחיל לקרוא לאט לאט את המילים הבאות, בכוונה, עם לשם יחוד, ויודע מה? מציע לך גם לתלות אותם מעל למיטה שלך שלא תשכח:
רבי יהודה בר סימון פתח (תהלים ס"ח) ´אלהים מושיב יחידים ביתה´. מטרונה שאלה את ר´ יוסי בר חלפתא אמרה לו לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו, אמר לה לששת ימים, כדכתיב (שמות כ´) ´כי ששת ימים עשה ה´ את השמים ואת הארץ´. אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו, אמר לה:
הקב"ה יושב ומזווג זיווגים, בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני:
יש? קראת? יופי.
עכשיו תקרא שוב. לאט לאט עד שייכנס לך. עד שייכנס ללב שלך.
יושב לו הקב"ה. יושבים להם הפמליה של מעלה. מנהלים את העולם, עוברים על כל הבנים אחד אחד מגיעים אליך, לבן היקר שלהם ופתאום על המחשב של השמיים מופיע סמל עם פגם חיצוני או איך שקראת לזה.
וכולם בהלם.
אומר הקב"ה למלאכים:
´רבותיי, לא יודע מה לעשות איתו! יש לו פגם ה´ ירחם! איך אני הולך למצוא לו זיווג ככה? איך זה יכול להיות?
אומרים לו המלאכים:
בחייאת ריבונו של עולם, אתה צודק, נדפקנו. אין לנו מה לעשות איתו. יודע מה? אולי נוותר? אולי לא נמצא לו זיווג?
מה אתה אומר? נשמע לך סביר?
הריבונו של עולם חצה את הים, הוליך אותנו במדבר 40 שנה ורק איתך הוא עומד חסר אונים!
אז לא, אני מניח שלפני שהוא ברא את העולם, הוא כבר מראש תכנן את הדבר הזה, שהמכסה שלך והבחורה המיוחדת שלך שיתאים רק לך ותהי´ה כל כך איכותית ועמוקה, נבונה ורגישה כדי להסתכל עלייך בגלל מי שאתה באמת ולא בגלל כל מיני דברים מפגרים ושטחיים שלא בדיוק הולכים לתרום ליציבות של השלום בית
הבחורה הזאת כבר נמצאת ומחכה לך.
מחכה לזמן של הבת קול:
לימדונו חז"ל (סוטה ב א. סנהדרין כב א):
"אמר רבה בר בר חנה אמר ר´ יוחנן: וקשין לזווגן כקריעת ים סוף, שנאמר (תהילים סח ז) ´אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות´.
איני? והא אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת:
בת פלוני לפלוני
יודעת מזה אומר? שלא יעזור לך.
גם אם תברח עד לסין ולא תרצה להתחתן, כשיגיע הרגע שלך, הכלה שלך תבוא לך עם רוטב סיני חריף ובמצב מוקפץ.
רק מה, אנחנו שוכחים שאמונה לא רוכשים על ידי לחיצה על כפתור.
מלבד המילים הראשונות שכתבתי לך לתלות מעל המיטה, אתה גם הולך לתלות את המילים הבאות של הרמב"ן,סוף פרשת בא:
"שאין לאדם חלק בתורת משה עד שנאמין בכל
דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין
ביחיד אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו ואם יעבור עליהם יכריתנו עונשו הכל
בגזירת עליון כאשר הזכרתי כבר".
קשה לעיכול הרמב"ן הזה ושים לב שהוא לא כתב: "יש עניין להחמיר" "כדאי להדר", "הבריסקרים מחמירים". לא ולא
אין לאדם חלק בתורת משה!
רק אני אגיד לך מה, לפעמים אנחנו שוכחים שהמטרה שלנו כאן בעולם היא לעשות קידוש ה´, לעבוד את הקב"ה.
אנחנו מולידים ילדים בשביל לעבוד את הקב"ה, אנחנו מתחתנים בשביל לעבוד את הקב"ה.
אין עניין להתחתן בשביל להתחתן. להביא לעולם ילדים בשביל להביא לעולם ילדים. מה לעשות, אבל זה לא המטרה, זה אמצעי לקראת משהו
והקב"ה, מלך אביון שכמותו, כמה נשמות יש לו כבר בעולם שיוכלו לקדש אותו?
כמה יהודים כבר יש לו מכל העולם שיוכלו לעשות לו נחת רוח רק בדבר אחד, בזה שברגע שהוא יבוא וילחש להם:
אתם מאמינים לי למרות שקשה לכם?
אתם סומכים עליי למרות שכל הנסיבות והסיבות מראות שאתם צריכים לדאוג? בבקשה, אולי הישועה תבוא מכם?
אז אתה עם ה´פגם´ שלך נבחרת לפני שבאת לעולם לעשות את הקידוש ה´ הזה!
יש רבנים גדולים שעושים קידוש ה´ בהפצת תורה, יש הרוגי מלכות שעושים קידוש ה´ בהתפוצצות על רימון
ויש גם אותך! שאתה עושה קידוש ה´ בחיים שלך! ברוגע הנפשי שלך שאתה יודע שיש לעולם מכוון ובעל הבית ולפני שהוא הביא לך את הפגם
הוא כבר דאג שיהי´ה לך מכסה.
רק מה, נכון, אתה תצטרך להסניף את האמונה הזו יום אחרי יום. לקחת אותה כמו כדור כדי שהיא תיכנס בך לדם ותעבור על כל הגוף שלך
ואז אני מבטיח לך, פתאום תראה איך שהשמחת חיים האמיתית חוזרת לך
איך שתשמע שחברים שלך התארסו ואתה באמת תשמח בשבילם כי אתה יודע שזה לא על חשבונך ואשתך, האחת שלך שמחכה רק לך, שתראה את היופי שלך ואת העוצמות והלב הטוב שלך ושתבין אותך, הנסיכה הזאת מחכה לך.
הקב"ה מושיט לך יד ואומר לך תן לי יד בחזרה, תסמוך עליי, אני לא אאכזב
ואתה יודע מה?
אתה הולך לתת לו את היד שלך בחזרה,
ואחר כך, מתחת לחופה, תרגיש בתוך הלב שלך את הקול המחייך הזה שילחש לך פעם נוספת:
נו בן אדם, היה שווה לחכות?
ואתה תסתכל על הנסיכה שלך ותראה את החיוך שלה ותדע כבר את התשובה
אבינועם
avinoam811@gmail.com
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם