שריפת יערות הכרמל עם כל הנזקים שנלווים אליהם היא המשך ישיר לבצורת. ליובש, לחום ולמזג האויר שמחמם את האויר ומאפשר את השריפות. אין גשמים שמכבים אותם לא היו גשמים שמרטיבים קצת את העצים היבשים האש לא הייתה מתפשטת כל כך.
חכמינו אמרו שעצירת גשמים היא בהחלט ענין לחשבון נפש. גם חשבון לאומי וגם חשבון אישי. לא חשבון נפש עם אחרים נוסח "אמסלם אשם בבצורת". ברמה האישית כבר למדנו בגן הילדים שתיקון אמיתי אינו זה שמכה בחזקה על הלב של השני. בהקשר זה צריך לומר כי מי שבשבילו המסקנה מהשריפות היא רק חשבון לאומי של שירותי הכיבוי והממשלה - אינו שונה בהרבה ממי שאמר "אמסלם אשם". אנחנו צריכים להסתכל על עצמינו. הבצורת הזו והשריפה הזו צריכה לעורר את כולנו ברמה האישית.
 |
|
אש של חרון אף(צילום: משטרת ישראל)
|
צריך גם להזהר שהרמה האישית לא תקהה את האחריות הציבורות. לא להיות כמו נשיא המדינה שאמר בתקופה שאחרי "מלחמת יום כיפור" - כולנו אשמים, כי המשמעות של דבריו עלולה להיות שאין דין על האחראים האמיתיים ברמה הלאומית שנתנו לתרבות ה"סמוך - יהיה בסדר" להשתלט על הצבא והגענו לאסון כל כך גרוע כמו "מלחמת יום כיפור". חשבון הנפש הציבורי של האחראיים על ההתארגנות לשריפות ענק בודאי שצריך להעשות. תרבות "ראש הסיכה" המתעצמת בעקבות ריבוי היועצים המשפטים בודאי היא אסונית. אסון לאומי שצריך חשבון נפש לאומי והמסקנה שלו היא להגדיל ראש.
ברמה הפרטית חייב כל אחד גם לעשות חשבון נפש אישי, איפה אני מתקן. אם נשאיר את החשבון רק לרמה הלאומית. הפסדנו את כל המשמעות של קריאת שמע שאנו קורים כל יום פעמים. אם הדתיים יגידו שהבצורת והשריפה היא בגלל הצניעות או השבת שלא נשמרת, זה ישמע בדיוק כמו "אמסלם אשם". אצבע כלפי אחרים. זה לא שאחרים לא אשמים. בודאי לכל אחד יש מה להשתפר. הדתיים והחילונים. החרדים והמסורתים. הימין והשמאל. שירותי הכבאות ושר הפנים, אפילו הרב חיים אמסלם צריך לעשות תשובה. צריך תשובה של כולם. כל אחד ברמה שלו ובמציאות שלו. כשאני עושה חשבון נפש לעצמי אני מסתובב בימים הללו עם תחושה שה פשוט כועס עלינו! ממש כמו שכתוב בקריאת שמע. "וחרה אף ה בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר".
הייתי בהלויה של מישר אושרת פינטו שנקברה בבית העלמין הצבאי בצפת. צוערת שנשרפה חיים כשהיא מחובקת עם חברותיה שעלו יחד איתה בסערה השמימה. ההורים בכו בלויה וסיפרו שלא נשאר ממנה ומחברותיה שריד ופליט. בקושי אפר שאפשר לזהות אותה על פיו. אש חורכת. אש שורפת. אש של חרון אף.
אני חושב שצריך להגביר אהבה. אהבה לכל הכיוונים. אהבה בבית. אהבה למשפחה. אהבה לחברים. "לאהבה את ה אלוקיכם - ונתתי מטר ארצכם בעיתו יורה ומלקוש". אמן.