על אליעזר בן יהודה - לכבוד יום הלשון העברית

החרדה המלווה כתיבה על אליעזר בן יהודה דומה לשיעור נהיגה, כשהמורה יושב לימינך, ומרבית כוחות הנפש מרוכזים במחשבה "רק שלא אשגה".

כ"א טבת, תאריך הולדתו של בן יהודה,  נקבע כ"יום הלשון העברית" .

בן יהודה היה מהפכן בכל קנה מידה. הוא  איחד סביבו מתנגדים מכל המגזרים. אנשי היישוב הישן התנגדו לשימוש בשפת הקודש  בעסקי חולין. הם סברו כי מדובר ברפורמה מסוכנת ובחילול הקודש. שפת הקודש שמורה לבית המדרש והיא ראויה לשימוש רק בעת עיסוק בדברים שבקדושה: לימוד תורה, קיום מצוות ותפילה.

אם לא די בכך, "זכה" בן יהודה גם למתנגדים ליברליים ומשכילים מראשי הציונות ובהם: : ביאליק, ברנר, עגנון ואחד העם אשר טענו כלפיו כי חידושיו אינם ראויים.

מחיר אישי כבד שילמו גם בני ביתו של בן יהודה, בהיותם חריגים וחסרי יכולת לתקשר עם סביבתם. כך לדוגמא, מסופר כי איתמר בן ציון, שלימים כינה עצמו בשם איתמר בן אב"י, לא דיבר כלל עד גיל 3! וזאת משום שאביו אסר עליו לדבר בשפה שונה זולת השפה העברית.

אפשר  לבקר את התנהלותו של בן יהודה, לצאת כנגד, לתהות על הנוקשות והמחיר האישי והמשפחתי שנאלצו לשלם אליעזר ובני ביתו. אך דפי ההיסטוריה מעידים כי בזכות "חלוצים","פורצי דרך", "נון קונפורמיסטים", סליחה,שאינם הולכים בתלם, "חדשנים"  כאלה האנושות נתרמה והתפתחה.

לא לחינם כונה איתמר בן אב"י: "הילד העברי הראשון". שהיה לוקח ממדתו של אברהם העברי, שאברהם אבינו עמד יחיד ובודד נגד כל העולם באמונתו בה', ונשאר איתן בדעתו ולא התפעל מן המלעיגים עליו, וכדברי רבי יהודה (ב"ר מ"ב, ח') שפירש תיבת 'עִברי' - כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד" .

בעידן ה"כפר הגלובלי", שעה של טשטוש זהות ואובדן גבולות, חשוב לשמר את השימוש בשפה על דיקדוקה המדויק.

השבת קראנו בפרשת "שמות" על היווצרות האומה הישראלית. האבחנה בין אוסף של משפחות לאומה זוהתה על ידי פרעה  באמרו : "הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם ממנו"  אמרו חז"ל:"שלשה דברים לא שינו ישראל במצרים, שמותם ומלבושם ולשונם.". 

בלעם בן בעור היטיב לחדד את הנבדלות של עם ישראל משאר העמים:"הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". השפה היא  מרכיב מרכזי בבידול עם ישראל מיתר העמים .

מעבר לבידול, שפה היא היכולת להביא לידי ביטוי רעיונות רוחניים, היא פרשנות וחדשנות במציאות. עם החפץ להביא בשורה לעולם חייב לדייק את רעיונותיו בשפתו הייחודית.

זכיתי, ואמי ז"ל היתה גם מורה ללשון. בבית בו גדלתי כל החלפה בין זכר לנקבה לוותה בתיקוןוכשעלה ספק בדבר פירוש למילה מסויימת נפתח מילון. כילדים, הדבר יכול היה להיתפס כקטנוני ולעיתים, אף טרחני ומעיק.

 בחלוף השנים אני מכירה  תודה על כל תיקון ועל כל חידוד.

בימים בהם עולה קריאה לבטל את האבחנה בין זכר ונקבה בשימוש במספרים (תיאור ומניה) בטענה שעל השפה לשמש את בני האדם, להיות שווה לכל נפש וקולחת.  חשוב לחדד כי השפה העברית היא הכלי לביטוי של רעיונות עבריים. היא לא ניתנת להחלפה ואם יש צורך לעמול בה- מדובר בעמל ראוי!

ככל שנשכיל להשתמש בשפה עשירה  ילדינו יתברכו ביכולת לתאר חוויות ורעיונות בעומק,בבהירות ובדיוק.

בואו נקבל על עצמינו לדייק בשפה. נלמד את ילדינו שהפרה גועה, הנחש לוחש והציפור מצייצת. נספר להם להם שגרביים גורבים, רוכסן רוכסים וכפתור מכפתרים. ניטע בהם את האהבה לשפה העברית, את היכולת להשתמש במילה מדויקת ובעיקר את הרצון להמשיך ללמוד ולהתחדש כל הזמן.

רונית שני- מנתחת התנהגות מוסמכת ABA מרכז "שבילים" - ללכת קדימה בשביל הילדים.