בעוד שניים עשר חודשים, בחג החנוכה אהיה בן שלוש עשרה. אינני יכול לחכות עוד לבר המצווה שלי. כולי במתח!
אתם בוודאי שואלים למה אני מתוח? הרי לכל ילד שמגיע לגיל שלוש עשרה חוגגים בר מצוה. כל נער מתרגש, מהקריאה בתורה, מהדרשה, מהחגיגה... לכן, אגלה לכם בסוד, גם מהמחשבה על המתנות שאקבל. ובכל זאת אני במתח יותר מכלם. נראה לי שגם אתם כבר במתח לדעת למה אני כל כך מתוח!
טוב, אגלה לכם את הסוד שלי - לאחר שחגגנו את יום הולדתי השנים עשר, בחג החנוכה, אבא סיפר לי, שלכבוד בר המצווה שלי, מוטלת עלי משימה - לגלות את סודות חייו של סבא שלי,''סבא כותל''.
אתם בוודאי תוהים, למה אני קורא לסבא שלי ''סבא כותל''? לא רק אני קורא לו כך. כל הנכדים והנינים קוראים לסבא שלנו, הרב מאיר יהודה גץ, "'סבא כותל'". לא משום שלכותל יש סבא, הרי ברור שלכותל אין סבא. הסיבה היא, שסבא שלנו שימש כ'רב הכותל' מלאחר מלחמת ששת הימים, בה הכותל שב לידינו, בשנת תשכ"ז (1967), ועד פטירתו בשנת תשנ"ה (1995), במשך עשרים ושמונה שנים כיהן סבא כרב הכותל.
בכל פעם שהנכדים הגדולים שאלו את סבתא אסתר, )אותה כינינו 'סבתונא'(, איפה סבא? היא הייתה משיבה: "אם הוא לא בבית, הוא בכותל". רוב היום היה סבא בכותל. הוא כמעט גר בכותל. וכך במקום להגיד "סבא בכותל" אמרנו "'סבא כותל'", עד שזה הפך להיות שם החיבה של סבא.
ובכן, ערב אחד, לאחר שחגגנו את יום הולדתי השנים עשר, חזרתי ממגרש הכדורגל עייף, מזיע ומלוכלך. פתחתי את דלת הכניסה, וראיתי את אבא ואימא יושבים בסלון ונראה היה ששניהם שקועים במחשבות. אבא הזמין אותי להצטרף אליהם אך אמא העיפה בי מבט קצר ואמרה: "מאיר יהודה קודם תתקלח, אינך יכול לשבת מיוזע על הכורסא, אנו נמתין לך". "מה קרה? על מה אתם רוצים לדבר איתי?" שאלתי בבהלה, "עשיתי משהו רע?" אמא חייכה, שלחה לעברי קריצה ואמרה "הפתעה" אבא המשיך לשבת מאופק ורציני.
אני לא כל כך אוהב להתקלח ולולא אימא, הייתי מסתפק במקלחת פעם בשבוע. אבל כשאני כבר נכנס למקלחת אני כל כך נהנה שקשה לי לצאת. אלא שהפעם הסקרנות האפילה על הקושי להתקלח. דלגתי למקלחת, פתחתי את זרם המים הכי חזק, התקלחתי במהירות ומבלי להתנגב, לבשתי פיג'מה וטסתי לסלון. טיפות המים שנזלו ממני יצרו שובל ארוך ורטוב. אמא הביטה בשלולית הקטנה שנקוותה לרגלי אבל לא אמרה דבר. כנראה שהעניין באמת רציני.
אבא התבונן בי במבט עמוק, סימן לי לשבת לידו, הסתכל לתוך עיני ואמר: "בני היקר, מאיר יהודה, בעוד כשנה נערוך בעזרת ה' את שמחת בר המצווה שלך. אתה תקרא בבית הכנסת את פרשת מקץ ואת ההפטרה. הגיע הזמן להתחיל להתאמן על הפרשה כדי שתהיה מוכן ליום המיוחד. אבל זו אינה הסיבה היחידה שבגללה קראנו לך. אנחנו רוצים לשתף אותך בדבר חשוב מאוד." אמא קמה, התיישבה לצידי וחיבקה אותי.
אבא המשיך: "לכבוד בר המצווה שלך מחכה לך הפתעה. אולי ההפתעה הכי חשובה בחיים. הפתעה ש'סבא כותל' השאיר לך!"
מה זה יכול להיות? הסתקרנתי. אני יודע שסבא אהב לחלק מתנות, הוא השקיע במתנות יקרות לסבתא, לילדים ולנכדים, ואף פעם לא חסך בכסף כדי לשמח את בני המשפחה. אני, אמנם, לא זכיתי לקבל ממנו הפתעות, כי נולדתי לאחר פטירתו. התרגשתי מאד מהמחשבה שסבא חשב עלי והשאיר לי הפתעה. מעניין איזו הפתעה זאת.
בעוד מחשבותיי מפליגות בראשי, קטע אבא את הרהורי והמשיך: "כשנולדת, סבא כבר לא היה בין החיים. לפני שנפטר הוא פנה אלי בבקשה: "אם יוולד לך בן, עזור לו לגלות את סודות חיי לפני בר המצווה שלו. זו תהיה מתנת הבר מצווה שאעניק לו. בקש ממנו שיתחיל לחפש אותם במנהרות הכותל".
"בשנה הבאה," הוסיפה אימא, "בתחילת החורף, לקראת בר המצוה, נצא בעזרת ה' שלשתינו ביחד, לגלות את צפונותיו של סבא. זו תהיה המתנה המשמעותית ביותר שיכולת לקבל מ'סבא כותל'. דע לך, מאיר יהודה, לא כל נכד זוכה לגלות את הסודות של ''סבא כותל''. זו זכות מיוחדת שניתנה רק לך."
עמדתי נרגש ונפעם מול הוריי. התרגשות מצמררת אחזה בי. זכות גדולה נפלה בחלקי, שדווקא אני, מכל הנכדים,קבלתי משימה חשובה כל כך מסבא? הרי סבא בכלל לא הכיר אותי. אולי בגלל שאני הנכד הקטן במשפחה ואחרי נולדו רק נינים? אולי מכיון שנקראתי על שמו של סבא? הן שמי הוא מאיר יהודה ממש כשמו של ''סבא כותל''! אני הנכד היחיד ששמו הפרטי ושם משפחתו כשל סבא - מאיר יהודה גץ. האם בזכות זאת אזכה לגלות את הסודות החשובים ש''סבא כותל'' השאיר לי? אולי. הלוואי!
ראיתי שאבא יושב מהורהר. "על מה אתה חושב אבא?" שאלתי אותו.
"מאיר יהודה, במסע שלך בעקבות סבא, תגלה כיצד פעל בתחומים שונים ואיך עלה מעלה מעלה בסולם המידות והמצוות ובעבודת ה'. אבל חשוב לי שתדע, בני היקר, שסבא לא נולד הרב גץ. הוא היה ילד ככל הילדים, עם שמחת חיים,תוסס ופעיל. הוא היה חבר בתנועת נוער, התנדב, ופעל בתחומים שונים. במקביל לפעילותו הענפה הוא עלה מעלה מעלה במידות, בתורה וביראה. סבא רצה שגם ילדיו ילכו בעקבותיו, מלאי חיות, שמחה עשיה ונתינה, ועם כל זאת אוהבי ה' ועובדי ה'. סבא רצה שהנכד הראשון שיקרא על שמו, יתחקה אחר פועלו, ילמד את שורשיו, ילך בדרכיו, יעבוד על מדותיו ויהיה עובד ה' ודבק בה'".
חיבקתי את אבא ואמא ואמרתי להם: " אני רוצה שתדעו שאני חושב על סבא רבות, אני שמח שזכיתי להיקרא על שמו ומצטער על שלא זכיתי להכירו. אני אוהב להתבונן בתמונות המרשימות שלו, בו רואים אותו בבגדי לבן ואור יקרות מאיר ממנו. אני מתרגש כשאני שומע את הזכרונות שמדי פעם מספרים לי. זו החמצה גדולה עבורי שלא זכיתי להכירו.
כעת אתם מעניקים לי הזדמנות להתחקות אחר חייו של סבא, לפצח את סודותיו ולגלות את ההפתעות שהוא השאיר לי כמתנות לכל חיי. מעניין איזה סודות השאיר לי, כיצד אגלה אותם ומה אקבל מהם לחיים. אני רוצה ללמוד ממעשיו ולדבוק במידותיו. תודה אבא ואמא ששיתפתם אותי ושאתם מקיימים את מה שהבטחתם לסבא. אני מאד מתרגש ומחכה כבר לבר מצווה שלי."
מתוך הפרק הראשון בספר "סודות חייו של סבא כותל"