המקור לביטוי חכמה בגוים תאמין

שלום רב,

במגילת איכה מתאר הנביא את מצבו של עם ישראל לאחר חורבן הבית: "... מלכה ושריה בגויים, אין תורה, גם נביאיה לא מצאו חזון מה'" (פרק ב פסוק ט). עם ישראל לאחר החורבן היה תחת שלטון זר, ללא מנהיג מתוכו. כתוצאה מכך - "אין תורה" - אין בהם מורה הוראה (רש"י), וגם נביאים ששומעים את דבר ה' ומעבירים אותו לעם כבר אינם בנמצא.
על הפסוק הזה אומר המדרש: "מלכה ושריה בגויים אין תורה - אם יאמר לך אדם: יש חכמה בגוים - תאמן... (ואם יאמר לך אדם) יש תורה בגוים - אל תאמן, דכתיב: מלכה ושריה בגוים אין תורה" (מדרש איכה רבה פרשה ב סימן יג).
הקשר המשולש - עם ישראל החי בארץ ישראל על פי תורת ישראל - הוא זה שמאפשר לנו חיים שלמים עם השראת שכינה. בגלות, כאשר קשר זה נותק, פסקה הנבואה ובמידה מסוימת גם מאור התורה כבה.
התורה ניתנה לעם ישראל בלבד והיא שייכת רק לו. עם ישראל הוא המקשר בין האנושות לבין בורא העולם. הדרך להגיע לקשר זה לא ניתנת להבנה אנושית, וצריך הדרכה אלוקית כדי ללכת בה. לכן, "בגויים אין תורה" - לא ניתן להבין את התורה בשכל אנושי - מדובר במדרגה נבואית השייכת רק לעם ישראל. תחת שלטון זר התורה חסרה.

מצד שני, חכמה אנושית שכלית וניסיון חיים הם דברים שיכולים להיות לכל אדם מכל אומה ולשון.
מסופר בגמ' שרבי יוחנן היה נוהג לקום מפני זקני הגויים בגלל ניסיון החיים הרב שצברו במהלך חייהם (מסכת קידושין דף לג עמוד א בסוף). הרמב"ם בתחילת הקדמתו למסכת אבות ("שמונה פרקים") כותב: "ודע, כי הדברים אשר אומר אותם באלו הפרקים... הם עניינים מלוקטים מדברי החכמים (חכמי ישראל)... ומדברי הפילוסופים גם כן ומחיבורי הרבה בני אדם. ושמע האמת ממי שאמרה". על הפילוסוף היווני אריסטו כותב הרמב"ם: "הוא אשר לימד לבני אדם את דרכי ההוכחה וחוקיה ותנאיה" ("מורה הנבוכים" חלק ב פרק טו).
התורה שייכת רק לנו, לעם ישראל. החכמה האנושית, כשמה כן היא, שייכת לכל המין האנושי וכדאי ללמוד אותה מכל אחד שיש לו משהו ממנה.

בברכה, אורי, צוות ישיבת הר-עציון