שד ההדתה? ביקשתיו ולא מצאתיו

מיעוט דתי מסויים, לצד כזה חילוני, עדיין חי במושגי "הדתה". לדעתו של הרב ד"ר דניאל הרטמן מרבית מיושבי הארץ כבר עברו לשפה שונה והרבה יותר מסבירת פנים. מעכשיו אמרו "יהדתה"

חדשות כיפה הרב ד"ר דניאל הרטמן 31/12/17 16:35 יג בטבת התשעח

שד ההדתה? ביקשתיו ולא מצאתיו
ההדתה כבר לא קיימת. הרב הרטמן, צילום: באדיבות המצולם

אומרים ששד ההדתה יצא מהארון. הוא מסתובב בקרב העם ומחפש פתיים ובמיוחד צעירים חסרי מודעות, בכדי לזרוע בנשמתם זהות חדשה המנוכרת להווייתם. שד זה חולם לצבוע את כל הציבוריות הישראלית בגוון דתי ופוליטי אחיד הכופר בערכים חילוניים, ליברליים ומודרניים.

מקורו של השיח הציבורי אודות סכנת ההדתה, בעבר, ונדמה שהוא עבר במנהרת הזמן ונחת בהווה. הייתה תקופה שיהודי מדינת ישראל התחלקו לשני שבטים בלבד: דתיים וחילוניים. כשהדת נוכסה לזרם האורתודוכסי בלבד חלוקת השבטים הייתה בין דתיים ללא-דתיים. במציאות זו למונח הדתה הייתה משמעות ברורה. הדתה - היא ניסיון להזיז את הלא-דתי למשבצתו של הדתי.

כאיש חינוך וכנשיא מכון, הפועל במרחב הציבורי-ממלכתי מעל לשני עשורים, תמיד התנגדתי לכל ניסיון לכפות זהות או אידאולוגיה על האחר. אין לפגוע בפלורליזם הדתי ואסור לקשור את הדת עם עמדה פוליטית כזו או אחרת. לכן, כששמעתי ששד ההדתה מסתובב בקרבנו, יצאתי להלחם כנגדו. אך ביקשתיו ולא מצאתיו. 

מדינת ישראל של 2017 כבר לא מחולקת דיכוטומית בין דתיים ללא-דתיים. ה"שבט" היהודי הגדול ביותר הוא השבט המסורתי, שלעולם לא קנה את שפת הדיכוטומיה. השבט השני בגודלו הוא השבט החילוני-היהודי. חילוניותו מתבטאת בכך שהאמונה באלוהים או עבודת אלוהים בית כנסייתית, זרים לו, אך יהדותו היא חלק מרכזי מזהותו ואורח חייו המשפחתיים, במיוחד בכל הקשור ללוח השנה היהודי. החילוני-היהודי מעוניין ללמוד אודות יהדותו ולא רואה בכך הדתה.

גם בקרב הציבור הדתי חלו שינויים מרחיקי לכת. השבט הציוני-דתי רחוק מלדבר אודות היהדות בשפה אחידה. רובו משולב בחברה הכללית והוא הפנים רבים מהערכים שהם לכאורה נחלתם של השבט החילוני בלבד. העצמת האדם וזכותו לבחור, שוויון מגדרי, וזכויות להט"בים הם רק חלק מהתורה המורכבת והמתחדשת של הציונית הדתית. כשהוא משוחח ומחנך אודות יהדות, רוב שבט זה לא חושב במונחים של הדתת האחר וכפייה.

אם השבטים הדתי-לאומי, המסורתי והחילוני-יהודי לא מחנכים להדתה ואינם חשים הדתה בחינוך אודות היהדות וזהותם היהודית, השד כמעט ונעלם. נכון, ישנם מעטים המדברים בשפה אחרת. אלו הרואים עצמם כפטרוני היהדות שמוטלת עליהם המשימה לגאול את הלא-דתי מבערותו וריקנותו הערכית.

יש שבט חילוני-ישראלי המובדל מהחילוני-היהודי שרואה בישראליות תחליף ליהדות. אך שני שבטים אלו הם מיעוט קטן, המנותק מהשיח היהודי הישראלי העכשווי. 

בשיח הציבורי, חסרה לנו השפה. דלות לשונית יוצרת דלות רעיונית ומחשבתית ומצמצת את יכולתנו לשוחח אחד עם השני. אנו צריכים להבדיל בין "הדתה" ל"יהדתה". מהמושג הראשון רוב החברה הישראלית סולדת אך לרוב לשיח אודות זהות יהודית בישראל כיום אין קשר להדתה. מטרתו - "יהדתה"

 יהדתה - מטרתה לפתוח את שערי המסורת והתרבות היהודית, על גווניה השונים, בפני ישראליים שזהותם היהודית ברורה וחשובה להם אך לעיתים תוכנה ומורכבותה זרה להם. ביהדתה המטרה היא לא כפייה אלא העצמה, והגברת היכולת של האדם לשוחח עם עברו ולעצב את זהותו מתוך שיח חופשי ומלומד.

הדתה היא אכן שד שאין לתת לו דריסת רגל במדינה יהודית ודמוקרטית. אך יהדתה איננה שד והיכולת להבחין ביניהם הוא כל העניין.

הכותב הוא נשיא מכון שלום הרטמן

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן