מכירת נשק לגויים

שלום

הנושא שאתה מעלה נראה על פניו כעניין שולי הרחוק ממהותה של גאולת ישראל. במבט ראשון, הדבר העיקרי וכמעט היחיד העומד לנגד עינינו הוא חוסנה של המדינה שלנו, כריתת בריתות שיסייעו לה, והעשרת האוצר הלאומי. כל זאת כחלק מתקומת ישראל ושיבת ציון כדבר ד´ ביד נביאיו.

הדרכים להשיג מטרות נשגבות אלו, יהיו אשר יהיו. גם אם מוכרים נשק, אם איננו פוגעים ישירות באדם אזי הדבר רק עושה טוב למשק הישראלי.

גם אם מישהו נפגע מכך, הרי כל צד מהצדדים במדינות הרוכשות נשק מישראל, הוא צד שאינו טלית שכולה תכלת, ולא ברור מי אוייב ומי אוהב שם, ולמי לא נכון לסייע.

אולם עד כאן דברי היצר הרע.

למען האמת, במבט עמוק יותר, אנו נפגשים בסוגיה זו שני אספקטים חמורים שעלינו לבחון בנושא מכירת הנשק למדינות אלו.

א. האיסור ההלכתי למכור נשק לנכרים, כמבואר במשנה בע"ז, ברמב"ם, וכפי שהוכרע בשו"ע יו"ד קנא. אמנם היו אחרונים שרצו להקל, בשל שיטת הראשונים לקולא בהפסד מרובה, או בשל העובדה שיש כאן ספק, או שלא יזיקו את ישראל, ועוד טעמים. אולם אף אחר כל אלה, קשה להתיר דבר זה נגד פשט דברי השו"ע ועינינו רואות שנשק ישראלי מרבה מוות בעולם כולל של אנשים פשוטים שלא עשו דבר, והדבר במסובב גם עלול לפגוע בישראל.

ב. עצם האמירה העקרונית שמדינת ישראל שהיא כסא ד´ בעולם, שייעודה הוא להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש אשר שואפת לימים בהם לא ישא גוי אל גוי חרב, מדינה זו עצמה מייצאת נשק להרג אנשים ללא אבחנה בין צדיק לרשע, ולמדינות עולם שלישי ולעיתים גם לכנופיות, במסובב, ובזה אנו שופכים דם האדם באדם, זוהי אמירה נוראה.

לא די שיש בכך חילול השם אלא עצם הדבר שאנו מרבים השחתת העולם, חמור מאין כמוהו.

מדינת ישראל אינה במצוקה כלכלית ואינה תלויה בייצוא נשק למדינות מפוקפקות. הקבוצות הרוכשות נשקת מאיתנו בדר"כ אינן מהצד המסודר של המפה, ואין בהן משפט מסודר ומוסרי כפי הנדרש מנכרים להקים להם בתי דינים.

האמת המציאותית היא כך-

בנשק ישראלי נהרגים מדי חודש לא מעט אנשים חפים מפשע, ללא דין וולא עוול בכפיהם.

באפריקה יש מרחץ דמים, ואנו שותפים לו, עד שנודיע שמדינתנו אוסרת ייצוא נשק למדינות שאין בהם מערכת משפט מוסרית שאינה מושחתת, אשר מסוגלת לפקח על השימוש בנשק.

יכול אדם לומר- הדבר רחוק מעיני, ומה בכך שבקצה העולם קורה דבר זה או אחר במסובב. אולם אנו לא עמי ארצות אלא יראי שמים, ומאמינים שעיני ד´ מביטות על העניינים כולם, וטוב ד´ לכל ורחמיו על כל מעשיו. בהיכלות של מעלה אין משמעות למרחק. ומי יודע איזה קטרוג מתעורר כשנשמות ילדים שנהרגו בנשק שלנו עולות לשמים, ללא משפט אלא רק בשל העובדה שהיה קל להרוג אותם.

כל זאת כרקע. אך הפסיקה המחייבת בנושא ממלכתי זה צריכה להיות של הרה"ר לישראל, וודאי היא תתן דעתה על העוול הנורא הזה.

ישר כח על שאלתך