הלכות רבות סובבות את ההכנות לקראת חג הפסח, החל מניקיון הבית, דרך כשרות על מוצרי הניקיון והאיפור, וכלה בהכשרת המטבח, אבל יש עוד מספר דברים שצריך לשים אליהם לב:
חולי צליאק
ישנם רבים רגישים לגלוטן אשר אובחן אצלם צליאק, ואסור להם ע"פ הוראת רופא לאכול כל דבר המכיל גלוטן, כאשר לדברי הרופאים אפילו כמות קטנה של גלוטן עלולה לגרום סיבוך שיש בו סכנת נפשות.
אנשים אלו מוגדרים כחולים שיש בו סכנה, ואסור להם לאכול מצה שיש בה גלוטן. לכן חולים אלו אסור להם לאכול מצה בפסח ופטורים מהמצוה. כחלופה למצה העשויה מקמח חיטה, החל לפני כעשרים שנה רב מלונדון לייצר מצות משיבולת שועל (Avena), המיועדות לחולי צליאק. את שיבולת השועל גידלו באנגליה, בהשגחת בית הדין במנצ'סטר טחנו את גרגיריו, וחלק מהקמח מיובא לארץ לצורך אפיית מצות.
היתרון בשיבולת שועל שכמות הגלוטן קטנה מאד. אמנם מסורת ישראל שאופים מצות מחיטה בכל זאת רוב הפוסקים הסכימו ששיבולת שועל המזוהה היום היא אותה שיבולת שועל שהמשנה קבעה שהיא אחת מחמשת מיני דגן. לכן אפשר לאפות ממנה מצה ולצאת ידי חובה בליל הסדר. חולי הצליאק יוכלו רק אתת השיעור הנצרך בליל הסדר ולא יותר מכך . ההיתר למצות אלו כמצות מצוה מוגבל ומצומצם אך ורק לחולי צליאק.
עובדים זרים בפסח
במהלך השנים האחרונות מתרבים עובדים זרים במקומותינו ומן הראוי להקדיש מחשבה ולתת את ההדרכות הרלוונטיות. אין כל סיבה שלא נאפשר לגוי לנהוג עד כמה שאפשר לפי הרגליו ובוודאי שאין צורך להעמיס עליו את כשרויות חג הפסח.
יש הטועים וחושבים שבפסח אסור לנו לראות חמץ כלשון הפסוק: 'לא יראה לך חמץ בכל גבולך' אולם ההנחה הזו אינה נכונה. לדעת כולם מותר לי לראות חמץ השייך לגוי ונמצא ברשותו של הגוי (כגון: כניסה לביתם של גויים בעת שאוכלים ארוחה שיש בה חמץ).
א. עובד זר הגר בחדר שלו בבית יהודי – במקרה זה הגוי שוכר את החדר (או שזה מגולם כחלק מתנאי עבודתו) ואם הוא קנה חמץ ואוכל בחדרו אין בכך בעיה. לכן אעפ"י שקבל כסף מהיהודי או שקנה בצרכניה וחייב את חשבון המעסיק (היהודי) לפני פסח החמץ הוא בבעלות הגוי ומותר לו לאכול את החמץ בביתו של היהודי בחדר המיועד לו. לכן, כל חמץ שקנה הגוי במכולת יאחסן בחדר מגוריו הפרטי ולא בשטחי הבית האחרים לרבות מקרר. הסיבה להיתר היא משום שבסיטואציה זו אין כל זיקה ממונית ליהודי בחמץ של הגוי. למעשה כדאי לא לאפשר לגוי לאכול את החמץ אפילו בחדרו הפרטי במיוחד אם בחולים מבוגרים שאין ביכולתם להשגיח ולשים לב ולכן שיימנע מאכילת חמץ ויאכל מיני קטניות.
ב. עובד זר שאוכל חמץ בשדה או מטע (בבעלות יהודי) – מותר לגוי לאכול את החמץ שלו במקום עבודתו, כגון במטע או בשדה (שבבעלותנו). שטחים אלו הם פתוחים ובדרך כלל הוא נמצא שם לבדו. כמובן שלא נכון להרחיב את ההיתר למקומות עבודה סגורים כמו מפעל או משרדים, מחשש לפגיעה רגשית ואף מטעויות היכולות להיגרם כתוצאה מנוכחות חמץ במקומות שיש בהם יהודים.
ג. עובד זר בבית יהודי ואין לו חדר משלו – במקרה זה אסור לאפשר אכילת חמץ במרחב הכללי שבו חי המטופל. אסור חלילה שיתרחשו טעויות ויתערב חמץ באוכל כשר.
ד. אין כל איסור לתת לעובד זר כסף על מנת שיקנה אוכל חמץ עבור עצמו.
וכעת להלכות "הרגילות"
יום ששי בבוקר (י"ד ניסן)
תענית בכורות - בערב פסח צריכים הבכורים להתענות זכר לנס ההצלה של בכורות ישראל ממכת הבכורות במצרים. אם הבכור קטן האב מחויב להתענות במקומו. המנהג להקל בתענית זו, ולהשתתף בסעודת מצווה. לכן, המנהג בקהילות ישראל שאחד מסיים מסכת וכולם שומעים את הסיום וסועדים סעודת מצווה ואחר כך פטורים מלצום. בכור שקם השכם בבקר שיימנע משתייה שכן הוא חייב בצום עד שמיעת הסיום.
אחר אכילת חמץ - יש לשטוף היטב את כלי החמץ ולהצניעם, צריך להקפיד שלא יימצאו חתיכות חמץ בפח האשפה הביתי. חמץ גמור יש לקחת למקומות השריפה ולא לפחים הציבוריים. בכל אופן בדיעבד אם זרקו חמץ גמור מחוץ לבית אין לחשוש, שכן משמעות הזריקה לפח היא הרצון להפקיר וכמובן הרשות המקומית אינה מעוניינת לזכות בכך רגע לפני איסור חמץ. לכן המשמעות היא שחמץ בפחים הוא בגדר הפקר שאין בו איסור בפסח. לנוחיותכם סוף זמן אכילת חמץ.
ביעור חמץ - יש לשרוף את החמץ ולבטלו פעם נוספת, (לא לשכוח את הלחם מבדיקת חמץ), שטיפת הפה, והחלפת מברשות שיניים.
איסור מלאכה - בזמן שבית המקדש היה קיים, היו ישראל עולים לירושלים להקריב קרבן פסח ולא היו עושים מלאכה. בזמן הזה אעפ"י שאין לנו מזבח, ואין אנו מקריבים קרבן הפסח, עדיין עומד האיסור במקומו, ולכן אין לעשות מלאכה מחצות היום (12:40 בצהרים לערך) באופן כללי איסורי המלאכה זהים לאיסורי המלאכה בחול המועד ולכן מותר לעשות מלאכה לצורך המועד או דבר האבד. גם מלאכות אומן בבית אסורות כגון: תפירת בגד חדש.
גילוח ותספורת - יש להסתפר ולהתגלח עד חצות היום (12:40).
תפילת מנחה - בזמן שבית המקדש היה קיים היו מקדימים את הקרבת קרבן תמיד של בין הערביים כדי להקריב אחריו את קרבן הפסח, נהגו ישראל להקדים בערב פסח להתפלל מנחה גדולה ולומר את סדר קרבן הפסח כפי שמודפס בחלק מהמחזורים.
אכילת מצה בערב פסח
מצאנו מספר חילוקים ביחס לאכילת מצה בערב פסח:
1. אסור לאכול מצה רגילה וכשרה בערב פסח. (יש הנוהגים איסור מראש חודש). איסור זה כולל אכילת עוגות שאפו אותם מקמח מצה או עוגות מצה לסוגיהן השונים.
2. מותר לאכול מצה מטוגנת או מצה מבושלת ולכן ניתן לאכול "כופתאות" (קניידלעך), "קציצות" או "שניצל" מקמח מצה. ישנן מסורות משפחתיות שלא לאכול קמח מצה כלל בערב פסח. למעשה, מותר לפי המפורט בסעיף זה. בכל מקרה אין לאכול מאכלים אלו לאחר תחילת שעה עשירית (בערך 16:00) כדי שנאכל מצה לתיאבון.
3. אחר שעה עשירית (משעה 16:00 לערך) מותר לאכול רק פירות או ירקות או עוגות מקמח תפו"א.
4. כל הנידון בסעיפים דלעיל חל על ילדים שמבינים בסיפור יציאת מצרים (ילד מגיל 4).
מנוחת צהרים – חובה כולל כולם. חשוב לדאוג שכל בני הבית (כולל הנשים) ינוחו בצהרים. טרחנו ועמלנו כל כך קשה לפני פסח ואסור להגיע למצב שברגע השיא, כשבני הבית יושבים סביב שולחן הסדר תהיה תרדמה משפחתית. אפילו אם ברגע האחרון נזכרנו בתבשילים שעדיין לא עשינו, עדיף לוותר עליהם למען שמירת הערנות בליל הסדר.
בדרך כלל אנו נוטים להגדיר כל ערב חג כערב שבת. אנו צריכים לזכור שערב פסח הוא חג בעצמו משעות הצהרים. לכן, לדוגמא: כל עבודות הגינה וכיו"ב טוב שייעשו מבעוד מועד ולפחות לפני הצהרים. במיוחד יש להימנע מרעש שעלול להפריע למנוחת הילדים והמבוגרים שמבקשים לנוח, כדי לזכות בלילה משמעותי.
דגשים לליל הסדר שחל בשבת:
1. להכין את הכל מבעוד יום. חרוסת יש בה טחינה ולישה, מי מלח – מעבד. אם שכחו לפני שבת ניתן לעשות חלק מהדברים לעשות בשינוי או לבקש מהשכנים.
2. הדלקת נרות – נשים מברכות על הנרות שתי ברכות 'להדליק נר של שבת ושל יום טוב' וברכת שהחיינו. 'ברכת שהחיינו' הנאמרת על הנרות או בקדוש גם על שאר מצוות הלילה (מצה, מרור וכו')
3. תפילת ערבית – מתחילים מזמור שיר, תפילת יו"ט מזכירים של שבת, ויכולו, לא אומרים מעין שבע. נכון להגיד שלום עליכם לפני תחילת ליל הסדר.
הכותב הוא יו"ר ארגון רבני ורבניות בית הלל