חדשות כיפה

החזרה לגן עדן בסוכות

בחגי תשרי אנחנו עוברים תהליך של מראש השנה = אירוסין, יום כיפור = נישואים וסוכות ששקול כנגד שבע ברכות. איך זה נראה?

בונים סוכה

צילום: Gershon Elinson/FLASH90

סוכות כשבע ברכות

ישנו תהליך שאנו עוברים בחגי תשרי:
ראש השנה – כנגד האירוסין, הקידושין. בו בחרנו בה' למלך והוא בחר בנו להיות עבדיו.
ביום כיפור – כנגד הנישואים, כל ענייני הכתובה, הפרטים השונים לסגירת החוזה. מקביל לוידוי המפורט שאנו מתוודים, ובאופן זה נמחל לנו עוונתנו.
סוכות – כנגד שבעת ימי שבע ברכות שאנו חוגגים בסוכה. אנו מתייחדים שבעה ימים עם ה'.
מהו אותו חדר הייחוד הזה? גן עדן!

לשבת בצלו של ה' בגן עדן

ה'שפת אמת' נותן ביטוי לזיקה שבין סוכות וגן עדן (דברים - לסוכות - שנת תרמ"ג):
"ימי הסוכות שנקראים זמן שמחתנו כי השם יתברך זיכה אותנו לישב בצלו. והיא מעין בחינת הגן עדן דכתיב וישם שם כו' האדם. ועיקר הבריאה היה להיות דירת האדם שם (= בגן עדן). ושם היה השמחה כמו שנאמר "כשמחך יצירך בגן עדן". והגם שכתוב "ויגרש את האדם". אעפ"כ יש זמנים שמתנוצץ קצת הארה מבחינת הגן עדן..."

חג העצים

שתי מצוות יש בחג הסכות: א. הישיבה בסוכה ב. השמחה בארבעת המינים.
משותף לשתי מצוות אלו, מפגש עם העצים ולא כדי לאכול מהם אלא כדי לקבל מהם ברכה.
בדרך כלל אנו פוגשים את העצים כעצי מאכל: בשבעת המינים, בשמירת הערלה, בהפרשת תרומות ומעשרות, באיסור השחתה ועוד. כפי שכתוב (ויקרא יט; כג): "וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל".
בחג סכות אנחנו מצווים לפגוש את העצים כפי שהם ולאו דווקא כעצי מאכל. עקר מצוות הסוכה הוא הסכך - העשוי מעצים טבעיים. גם ארבעת המינים, הלולב ההדס והערבה אינם פרי. רק האתרוג הוא פרי (ולא מהפרות המשובחים) -  וכאן הוא לא משמש כפרי אלא כהדר.
עיון בספר נחמיה מלמד שבזמנו שילבו בין מצות הסוכה ומצוות הלולב, ראו הידור לבנות את הסוכה במיני המצוה: הדס, תמר ועץ עבות (נחמיה ח; טו): "ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלם לאמר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת לעשת סכת ככתוב".

סוכות כחזרה לגן עדן  

המקור הראשון והיחיד שמתאר זיקה הדדית בין האדם והעץ הוא גן עדן, הקב"ה נוטע עבור האדם, גן עצים לא רק למאכל אלא לקיום בין העצים. (בראשית ב, ח): "ויטע ד' א-להים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר". (בראשית פרק ג, ח): "ויתחבא האדם ואשתו מפני ד' א-להים בתוך עץ הגן".  
מתוך דיון זה אנו למדים על צד לא מוכר באפיו של חג הסכות: חזרה לגן עדן, שבים אל המצב האנושי הקדמון, המצב הראשוני הטהור של אדם וחוה בגן עדן. הסוכה וארבעת המינים מביאים אותנו להרגיש מוקפים במחסה הטבעי לאדם, המקום שכל אחד מאתנו מרגיש בו שלווה ונועם, בתוך סביבה של צמחיה ירוקה, סמוכים על שולחנו של הקב"ה, חיים בשלוה ובטחון, כאדם וחוה לפני החטא, כאשר שוטטו להם בגן עדן ללא דאגת פרנסה וללא חשש מהטרדה של מישהו ומשהו.

דור המדבר כגן עדן

התורה מזכירה בהקשר של חג הסכות את תקופת המדבר (ויקרא כג; מג): "למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים", אך נראה שתקופת המדבר דומה במהותה לגן עדן. בני ישראל במדבר היו במצב זהה, בטחונם בידי עמוד האש והענן המלווה אותם, פרנסתם מידי ד' באמצעות המן המוגש להם ללא כל מאמץ - אין במדבר מצב של: "בזעת אפיך תאכל לחם". צריך רק ללמוד את התורה, לעובדה ולשומרה.

האתרוג כפי עץ הדעת

הקשר בין חג הסוכות וגן עדן מתבטא גם בדעה של חז"ל שפרי עץ הדעת היה אתרוג (בראשית רבה פרשה טו ד"ה מה): "מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם וחוה? ...רבי אבא דעכו אמר אתרוג היה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג) ותרא האשה כי טוב העץ וגו', אמרת צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין את מוצא אלא אתרוג".

נהרות גן עדן והמים בסוכות

ההפטרה של סוכות מתארת עידן עתידי בו יהיה ד' אחד ושמו אחד: (זכריה יד; ח - ט) "והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון בקיץ ובחרף יהיה. והיה ד' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד".
בתיאור זה יוצאים מירושלים מים חיים אל ים המלח והים התיכון. למוטיב המים יש משקל גדול בחגיגות המקדש: שמחת בית השואבה, ריצוי על המים, וניסוך המים.
התיאור בזכריה מחבר אותנו גם לגן עדן. לעתיד יצאו מירושלים מים חיים, כמו שבתחילה יצאו מגן עדן ארבע נהרות להשקות את העולם: (בראשית ב; י)  "ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים". העתיד מתחבר לעבר ומהווה תיקון של העזיבה של גן עדן.

אד יעלה מן הארץ

על הפסוק שמתאר את ענני גן עדן (בראשית פרק ב פסוק ו): "וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ", דורש ריש לקיש כך (תלמוד בבלי מסכת סוכה דף יא עמוד ב):
"אמר ריש לקיש: אמר קרא ואד יעלה מן הארץ, מה אד דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ - אף סוכה דבר שאין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ".

סוכת עורו של לויתן

בתום החג, בפרידה מהסוכה אומרים: "יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו, כשם שזכיתי וישבתי בסוכה זו, כן אזכה (לשנה הבאה) לישב בסוכת עורו של לויתן" גם כאן הסיום מתחבר להתחלה שהרי סוכת עורו של לויתן היא בגן עדן (ילקוט שמעוני איוב רמז תתקכז): "אמר רבה בר בר חנה עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים לעתיד לבוא, אמר ר' לוי כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה אף הקב"ה מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבא שנאמר התמלא בשכות עורו וגו".

לסיום

שנזכה בהיכנסנו לסוכה לחוש את טעם גן עדן שהיה קודם החטא, ולטעום את טעם הסוכה שתהיה לעתיד לבוא. ולחוש את השמחה הגדולה של הזכות להתייחד עם ה' אלוקינו שבעה ימים.

 

03.10.2017

1. ממש ממש אהבתי!!! יישר כח גדול!!! (יהודי פשוט)

שנזכה לחוש טעם גן עדן בימינו.

דווח על תגובה לא ראויה
03.10.2017

2. האם יש צדיקים בדורנו שחשים גילוי שכינה בסוכה? (אליה)

דווח על תגובה לא ראויה
03.10.2017

3. יפה מאוד. תודה. (ארלה)

דווח על תגובה לא ראויה
03.10.2017

4. תגובה ל-2. יש הרבה סיפורים על צדיקים שזכו לגילויי רוח הקודש בסוכה. (חני)

הרעיון של גן עדן מקסים בעיניי.
תודה

דווח על תגובה לא ראויה
03.10.2017

5. תרשים זרימה (משה אהרון)

תרשים הזרימה - מראש השנה ועד שמחת תורה



בס"ד
תרשים הזרימה לשמחת של התורה בכדאיותו של העולם.
ובקדושתו של הבורא

בראש השנה אנו מציינים את יום הרת עולם
וממליכים שוב את הקב"ה על כל היקום
היקום הכולל : הן כלל האדם והן כל יתר הבריאה.
ביום כיפורים יום הדין .
המלך למעשה כמלך שהומלך ,מבקש את פרעון השטר .
יום כיפורים גם במובן יום כיסויים.
צריך להוכיח כי כיסינו והשלמנו את חובתנו ותפקידנו בעולם
לאמור : איך וכיצד נהגנו בבריאה כאמור .
יום הדין שלנו :כיצד נהגנו עם כלל האדם ויתר הבריאה.
בגלל יחודו של יום זה בו אנו מיטהרים גם זה כלפי זה .
הרי שאנו ממלאים בכך חובתנו לכלל האדם.
מתמרקים לפתוח דף חדש ומבטיח עם כל האדם.
והנותר הוא עדיין חובתנו כלפי יתר הבריאה.
וכך אחרי כיפור אנו נכנסים לפעלתנות ממוקדת שבטבע .
יוצרים גם מסכת חיובית כלפי כלל הבריאה .
אוספים היבול לא לביתנו מבצרינו אלא לסוכה.
לחלקו גם למי שצריך וניצרך .
מאחדים ומאגדים את ארבעת המינים.
להפוך בסמליות גם את הבריאה לכלל
התאגדות אחת .
בונים ביית ירוק - הסוכה.
שכולם יכנסו בה הן אדם ,הן גרמי השמיים
וכן הן כל חי .
וכך אנו חוגגים בשמחה שבעת ימים
לשחזר את שבעת ימי הבריאה
בכדאיותם ובהצלחתם הממומשת .
ורק אחרי זה מגיע היום השמיני : "שמיני עצרת " .
בו נעצר תרשים הזרימה בשיא של אופטימום .
ביום הנוסף של שמחת התורה בנו
ושמחתנו אנו בתורה.
שרק בשעה נשגבה זו של היום השמיני .
עת כל מסלול הזרימה האמור הושלם ,בהרמוניה .בשלמות
ובאחדות כלל הבריאה לכלל אחד אל מול האלוהים
המלך האחד.
והכל גם באחדות של שמחה ,מושגת למעשה
מטרתה הנכספת של התורה .
והיא אשר יוצאת ראשונה במחול
ואנו אחריה

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר