הארת נרות חנוכה כמקרבת את האדם לבוראו

מבוא

מקורות אחדים בספרות החסידית מייחדים את הדיבור על הערך המיוחד הנודע להארת נרות חנוכה כמסוגלת להחזיר אדם מישראל בתשובה ולקרבו לבורא עולם, וכן לעורר נשמות יהודיות מרוחקות מבחינה רוחנית. בדברים הבאים נעיין במקורות העומדים על הסגוליות המיוחדת הטמונה בהדלקת הנרות מההיבטים הללו.

מאור עינים

הידרשות רחבה למדי לכוח הייחודי והיחידאי המצוי בשעת הדלקת נרות חנוכה לקרב את האדם ליוצרו, מובאת ב"מאור עינים" לרבי מנחם נחום מצ'רנוביל (ת"צ–תקנ"ח; 1730–1797) לפרשת מקץ. לדבריו, מצוות הדלקת נרות בכוחה ללמד את האדם כיצד לעבוד את הקב"ה "בשכל ותשובה... בכל דור בבוא עת וזמן מצוה זו". נקודת המוצא שלו היא דיון במאמר ההלכתי המוזכר בבבלי שבת (כא ע"ב) משמו של רב ולפיו "פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת, מדליקין בהן בחנוכה, בין בחול בין בשבת". ה"מאור עינים" מציין בהקשר זה כי השבת היא מתנה טובה שניתנה לישראל כדי לקרב את האדם לבוראו. הוא מוסיף להביא את המאמר התלמודי, המוזכר משמו של רבי יוחנן: "כל המשמר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו", כמו שנאמר "שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ" (ישעיהו נו, ב, ו). התלמוד שם מוסיף ודורש: "אל תקרי 'מחללו' אלא מחול לו" (שבת קיח ע"ב). אולם לדברי רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, קשה לעיתים לאדם להכניס את עצמו לתוך קדושת השבת כיוון שיום השבת הוא רם ונישא משום ששבת היא אחד משמותיו של הקב"ה, ואדם אינו יכול להתקרב למקום גבוה כזה.

לעומת זאת, בשעת הדלקת נרות חנוכה הקב"ה כביכול יורד למטה מעשרה טפחים – שכן נר חנוכה, מצווה להניחה מתחת לעשרה טפחים (שבת כא ע"ב) – וזאת כדי לקרב את האדם "להשיבו ולהחזירו אליו". ה"מאור עינים" מדגיש את המציאות המיוחדת של ירידת הקב"ה בזמן הדלקת נרות אל מתחת לעשרה טפחים, על רקע מאמר חז"ל האומר כי מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה טפחים (ראו סוכה ה ע"א).

ה"מאור עינים" הולך ומבאר עתה את כוונת המאמר "פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת, מדליקין בהן בחנוכה". לדבריו, "כי כמו בנר [ש]נותנין לתוכו פתילה, וממלאין אותה בשמן ומדליקו, כמו כן האדם הוא פתילה, ושמן הוא החכמה שהשם ממלא בו, ומדליקו להיות מאיר במעשיו ובעבודתו את השם". הפתילות שאין מדליקים בהן בשבת, נדמות לאותם בני אדם שהשבת אינה מצליחה לעוררם להתקרב לקב"ה, שהאש אינה נאחזת בהן "והאור מסוכסכת בהם". בפתילות אלה מדליקים בחנוכה, שכן במועד זה הקב"ה "כביכול בעצמו מוריד את עצמו אל האדם, ומאחיז בו את האור להדליקו, ולשוב ולחזור אל השם ולעובדו בהתלהבות ובשכל גדול... וזה נעשה בכל שנה בבוא הזמן של מצות נר חנוכ'[ה]" (רבי מנחם נחום טשארנאביל, מאור עינים, סלאוויטא [תקנ"ח], פרשת מקץ, מג ע"ד–מה ע"א).

אם כן, מהנאמר ב"מאור עינים" אנו שומעים שהדלקת נרות חנוכה טומנת בחובה פוטנציאל ייחודי חד-שנתי של התעוררות לתשובה מלמעלה, באתערותא דלעילא, ודבריו מתייחסים ליכולת של כל יהודי להתקרב לבוראו במועד זה.

חידושי הרי"ם

האדמו"ר יצחק מאיר אלטר מגור (תקנ"ט–תרכ"ו; 1799–1866), בעל חידושי הרי"ם, מזכיר אף הוא את הרעיון שזמן הארת נרות חנוכה מסוגל לתשובה: "החי'[דושי] הרי"מ זי"ע [=זכותו יגן עלינו] הי'[ה] אומר שחנוכה טוב לתשובה, משום שתשובה קדמה לעולם, וזה שהוא בחוץ ומוטבע בעולם קשה לעורר אותו בתשובה, ובעת הארת הנס שהוא גבוה מעל הטבע, יוכל לבוא לתשובה שקדמה לעולם" (שיח שרפי קודש החדש, חנוכה, אות יד, עמ' רה; חידושי הרי"מ, על התורה, מועדים וליקוטים, מהדורת שנייה, ירושלים תשנ"ב, עמ' סד).

אולם מעבר לכך, אנו מוצאים שבעל חידושי הרי"ם מתייחס פעמים אחדות באורח מפורש לסגולה המיוחדת הטמונה בנרות חנוכה להעיר מתרדמתם יהודים המרוחקים מבחינה רוחנית ממקור מחצבתן, תוך קישור הדברים למאמר התלמודי האומר שבחנוכה מדליקים בפתילות ובשמנים שאין מדליקים בהם בשבת. רעיון זה מובע אצל חידושי הרי"ם בווריאציות אחדות. במקצת ההידרשויות הללו הוא מזכיר צדיקים מוקדמים יותר שהתייחסו לתפיסה הזו, אם כי אינו מציינם בשמם, וקרוב לשער שהוא מתייחס ל"מאור עינים".

בקטע הבא מתוך "שיח שרפי קודש" מוזכרת התפיסה שגם מי שמרוחק מבחינה רוחנית, הקב"ה מוצא בחנוכה את הדרך לקרבו אליו, אם יחפוץ בכך. תחילה נאמר כי "הטובי ישראל הקדמונים הי'[ו] אומרים פתילות ושמנים שאין מדליקים בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה, היינו הנפשות אשר שבת לא יוכל לעורר אותן, חנוכה יוכל לעורר אותם". נראה לומר שדברים אלה מתייחסים לנאמר ב"מאור עינים". בעל חידושי הרי"ם מרחיב את הרעיון בדבר ההתעוררות מלמעלה המצויה בחנוכה, אשר מקרבת את האדם ליוצרו: "והי'[ה] אומר החי'[דושי] הרי"מ [=הרי"ם] זי"ע [=זכותו יגן עלינו], שגם אותן אשר המה ביד לבם, שאין להם מקום לעזור, יוכלו להיות נעזר בחנוכה... והקב"ה מסר טמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך, רק שיהי'[ה] רצון לזה עכ"פ [=על כל פנים]" (שיח שרפי קודש החדש, חלק ראשון, בני ברק תשמ"ט, חנוכה, א, עמ' רג).

במקום אחר מובא משמו של בעל חידושי הרי"ם שהוא ביאר את המאמר פתילות ושמנים שאין משתמשים בהם בשבת, משתמשים בהם בחנוכה, בין בחול בין בשבת, משמם של צדיקים באופן הבא: "הנה הצדיקים אומרים שהפתילות היינו הנשמות שאין להם תיקון אפילו בשבת, יש להם תיקון בחנוכה אפילו בחול" (שיח שרפי קודש החדש, שם, חנוכה, ב, עמ' רג). גם כאן קרוב לשער שדבריו מכוונים לנאמר ב"מאור עינים".

נעיין עתה במקור נוסף המופיע בחידושי הרי"ם. כך מוזכר שפעם אחת הוא איחר להדליק נרות חנוכה, ואמר דבר תורה שתמציתה היא שיש בחנוכה תקווה גם לפושעי ישראל. הוא פתח את דבריו בהזכירו את הכלל העולה מהמעשה בבתו של רבי חנינא בן דוסא שהדליקה בשגגה נרות שבת בכלי של חומץ, ולא בכלי של שמן, והצטערה על כך. אביה הפיס את דעתה באומרו: "מי שאמר לשמן וידלוק, הוא יאמר לחומץ וידלוק". נר זה דלק עד מוצאי שבת, וממנו נטלו אש לנר ההבדלה (תענית כה ע"א). בעל חידושי הרי"ם מקשר את המילה חומץ לתפיסה לפיה "אין מחמיצין את המצוות". היגד זה מופיע בדרשתו של רבי יאשיה במכילתא דרבי ישמעאל (בא, פרשה ט, מהדורת הורוביץ עמ' 33) למילים "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת" (שמות יב, יז). רבי יאשיה דורש כי "כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה אלא אם באה מצוה לידך עשה אותה מיד". דרשה זו מובאת גם בפירוש רש"י לשמות על אתר.

בעל חידושי הרי"ם מציין בנקודה זו "שאדם גרוע נקרא חומץ" בהתאם לכתוב בתהילים "מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ" (תהילים עא, ד). הוא מסיק מכאן כי בחנוכה "יש תקוה אף לאנשים גרועים", ומבאר בדרך זו את המאמר "מי שאמר לשמן וידלוק, הוא יאמר לחומץ וידלוק". הוא מזכיר את המאמר התלמודי לפיו פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת, מדליקין בהם בחנוכה, ומבארו בהוראה שבחנוכה יש עלייה לכל הנשמות. בעל חידושי הרי"ם חותם את דבריו באומרו "שבחנוכה יש תקוה אף לפושעי ישראל" (חידושי הרי"מ, עמ' סו).

הרעיון לפיו יש בחנוכה עלייה לנשמות יהודיות מרוחקות מובא משמו של חידושי הרי"ם בלשון דומה בחיבורו של נכדו ה"שפת אמת": "בשם רבותינו ז"ל פי'[רוש] הגמרא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת, מדליקין בהם בחנוכה. דהיינו נפשות מבני ישראל אשר לא טהורים הם כי נפש ר"ת נר פתילה שמן, ואלו שאין להם עלי'[ה] בשבת היינו שֶׁאוֹר מסכסך בהם... מכל מקום יש עלי'[ה] להם בחנוכה" (שפת אמת, חלק ראשון, לחנוכה, שנת תרל"ו, קד ע"א; וכן בחידושי הרי"מ, עמ' נח).

סיכום

אם כן הכלל העולה מדברינו הוא כי בהתאם למקורות שבהם עיינו, לחנוכה נודעת עדיפות ויתרון מבחינת היכולת האינהרנטית הטמונה בה להתקרב לקב"ה. לפי דברי ה"מאור עינים" מדובר בהזדמנות חד-שנתית ייחודית הניצבת לפתחו של כל יהודי. לעומתו, בעל חידושי הרי"ם מדגיש בקטעים אחדים את הסגולה המיוחדת שניכרת בימים אלה מצד הקב"ה לקרב אליו באורח מיוחד אותן נשמות נפולות דווקא מבחינה יהודית-רוחנית.

ראוי לנו, לכולנו כאחד, לעשות שימוש מושכל באפשרות המיוחדת שהוענקה לנו בימי החנוכה, ולנצל את סגוליותם של הימים הללו כדי להתקרב ביתר שאת לבורא עולם ולאור השכינה.