חדשות כיפה

המאמר שהוביל לעזיבת הרב מעתניאל - לא דברי כפירה

הרב אברהם סתיו מנסה לנתח את הרעיון שעומד בבסיס המאמר שהצית "ויכוח נוקב על גבולות השיח" בישיבת עתניאל ולפרישתו של הרב שמואל אריאל

הרב אברהם סתיו

הרב אברהם סתיוצילום: באדיבות המצולם

בספר "העתיד של המוח" מתואר ניסוי מרתק שנעשה באדם בעל מוח חצוי (שעבר ניתוח שהפריד בין שתי ההמיספרות, החצאים, של מוחו).

החוקר הציג בפני כל חצי של המוח את השאלה: "האם אתה מאמין באלוהים?". כאשר הוצגה השאלה בפני ההמיספרה הימנית, זו האחראית על הרגשות, התשובה הייתה חיובית; ואילו כאשר נשאלה ההמיספרה השמאלית, האחראית על חשיבה רציונאלית, התשובה הייתה שלילית.

אנשים רבים חיים במציאות כזו. הם חשים את האמונה כמרכיב עמוק ברובד הרגשי והקיומי שלהם, אך מבחינה שכלית חשים שהיא 'לא מסתדרת' עם החשיבה הרציונאלית. שמושגים כמו השגחה ונבואה עומדים בסתירה לאורח החשיבה ה'מדעי' שעליו גדלו.

כיצד מתמודדים עם מציאות כזו? כיצד עונים לתלמיד ששואל שאלות קשות, קשות מדי?

בסמינר 'בית יעקב' שבו נהגתי להיבחן מדי חודש על שלושים דף גמרא-רש"י-תוספות, חקוק היה בכניסה לבית הספר שיר באותיות של קידוש לבנה שנפתח במילים: "למדני לא לשאול". זו גישה אחת, לגיטימית, של התמודדות. "הסתלק מן הספק".

גישה אחרת, טובה לא פחות, היא לנסות להתמודד עם הספיקות ולהכריע אותם. הרב משה רט עשה זאת לאחרונה בהצלחה בספר "פשוט להאמין", וזו דרכם של רבים מגדולי ישראל מאז תקופת רס"ג ורבי יהודה הלוי.

אלא שבסופו של דבר, יש לא מעט שנותרים במבוכתם, גם אחרי כל המאמצים הללו. הם לא מצליחים לשכוח מן הספיקות, וגם לא לפתור אותם. לעיתים כבר לא מדובר רק בספיקות, אלא בהכרעות ברורות: "התורה לא ניתנה מן השמיים"; "אין אלוהים".

עבור אותם בני-אדם, ה'נבוכים', פתח הרמב"ם ערוץ חדש של התמודדות: פרשנות מחדש של האמונה התורנית. אינך מאמין שלא-ל יש גוף? אז נפרש מחדש את פסוקי ההגשמה של התורה. הגעת למסקנה שלא ייתכן שהעולם נברא יש-מאין ממש? תוכל לפרש מחדש את פרשת בראשית.

הרמב"ם עצמו, לא נותר אדיש לשאלה הפילוסופית. את העמדות הפילוסופיות השגויות לדעתו הוא דחה בתוקף, ואת המאמצים הפרשניים הקדיש רק כדי להצדיק את הדעות שאותן קיבל בפועל (כך לפחות עולה מפשט דבריו; שערי פרשנות למורה הנבוכים לא ננעלו ולא יינעלו לעולם).

אך הרב קוק לקח את דבריו צעד נוסף קדימה, ויישם אותם כהנחיה חינוכית (אגרת קלד): "זהו כלל גדול במלחמת הדעות, שכל דעה הבאה לסתור איזה דבר מן התורה, צריכים אנו בתחילה לא דווקא לסתור אותה, כי אם לבנות את ארמון התורה ממעל לה".

השלב הראשון, כותב הרב קוק, ביחס לכל (!) דעה, הוא להכיל אותה. לראות איך אפשר לבנות את ארמון התורה, לקיים את המשך המחויבות לתורה ומצוות, גם בהנחה שהיא נכונה. רק בשלב שני: "כשאין אנו נלחצים משום דבר, הננו יכולים בלב מלא בטחון להלחם עליה גם כן".

אסור לנו לנהל את מלחמת הדעות והאמונות עם גבנו לקיר. מתוך תחושה שאם לא נוכיח שהתורה ניתנה בסיני יתפרק כל עולמנו האמוני. אלא מתוך תחושה של ביטחון ומתוך מקום של כוח. גם אם התורה לא ניתנה בסיני אמשיך לקיים אותה. ועכשיו אגש להוכיח שהיא אכן ניתנה.

מתוך גישה זו ניגש הרב קוק לסוגיית האבולוציה, ומתוכה הסכים הרב קוק לנסות ולהכיל גם את העמדות הכפרניות ביותר, דוגמת ביקורת המקרא: "אנחנו צריכים להראות חיוב שמירת התורה וקדושתה אפילו עם קבלת כל טענות של טעות של מבקרי כתבי הקודש" (פנקס יג).

אולם קיים הבדל מהותי בין שני סוגים של תוצאות שאליהן מוביל התהליך הזה בסופו. בהמשך האיגרת הנזכרת לעיל כותב הרב קוק שמתוך גישה כזו של התמודדות עם הכפירה "הננו מתרוממים על ידה, ובעבור ההתרוממות הזאת הדעות מתגלות". יש וההתמודדות עם הכפירה חושפת שכלל לא מדובר בכפירה. כך למשל הרב קוק אימץ בחום את תורת האבולוציה וכתב שהיא מתאימה לתורת הסוד; וכן הרמב"ם אימץ מסקנות רבות של הפילוסופיה האריסטוטלית (שאותן פירק רבי חסדאי קרשקש אחרי כמה דורות, אך זהו כבר סיפור אחר).

אך יש ואחרי השלב הראשון, שלב ההכלה, אנו חוזרים וקוראים בקול: "משה אמת ותורתו אמת", וניגשים ללחום את מלחמת האמונות והדעות בעוז. כך עשה הרב קוק ביחס לביקורת המקרא, וכך נהג הרמב"ם ביחס לגישות מסוימות בסוגיית הקדמות.

מאמרו של ד"ר שלום צדיק, מרצה מחונן וירא-שמים מן המחלקה למחשבת ישראל בבן-גוריון, שפורסם לאחרונה, מיישם ומרחיב את שתי הגישות האחרונות ביחס לכפירה בת-זמננו.

בחלק הראשון של מאמרו הוא מציג את גישת הרמב"ם, ומצביע על העוצמה שבה: פילוסוף דתי אמיתי לעולם לא יפסיד בוויכוח לאתאיסט. קיצוני ככל שיהיה הטיעון האתיאיסטי, תמיד יוכל המאמין לומר: "אולי, ועדיין". אולי הייתה אבולוציה, אך עדיין אני מאמין בתורה; אולי התורה לא ירדה בשלימותה מסיני, אך עדיין אני חייב לקיים אותה. העוגן שמחזיק את הפילוסוף בתוך הדת איננו קביעה אמונית כזו או אחרת, אלא מחויבות קהילתית-חברתית עמוקה.

בחלק השני של המאמר הוא מציע דרך מקורית להתמודד גם עם העמדות הבעייתיות ביותר: היכרות עם הפילוסופיה הרדיקלית בימי הביניים.

כיצד תועיל הפילוסופיה הימי-ביניימית, שלכאורה אבד עליה הכלח, לקושיות של דורנו? מי שמכיר לעומק, כמו ד"ר צדיק, את המחשבה היהודית בספרד ופרובנס בין המאה ה-13 למאה ה-15, יודע שאפשר למצוא שם הוגים יהודים שהחזיקו בעמדות יוצאות דופן. עמדות שמגבילות את ידיעת הא-ל (רלב"ג), עמדות השוללות את הבחירה החופשית (רבי חסדאי קרשקש) ואף עמדות קיצוניות הרבה יותר.

הדרך המסורתית ביחס לעמדות אלו היא להתעלם מהן. להעלים מן הלומדים הצעירים את עצם קיומן, כדי שלא לערער את הוודאות האמונית שלו. אך ד"ר צדיק מציע דווקא להשתמש בהן: להראות שאפשר להאמין בכך שהא-ל לא יודע את המתרחש במציאות, ועם זאת להתפלל אליו; להאמין שאין בחירה חופשית, ועדיין לקיים מצוות.

יש סכנה בדרך זו, ללא ספק. אך עבור אנשים מסוימים יש בה פתח לגאולה. שהרי הטיעונים הארכאיים והמסורבלים לא יהיו מה שיסיט את האדם מן האמונה אל הכפירה. אך הידיעה שאפשר להיות אדם דתי גם בלי להאמין בדיוק באותם סיפורים שלימדה הגננת, יכולה להיות נחמה גדולה.

29.03.2018

1. רעיון טוב (אליהו)

רעיון ממש טוב, אתחיל לאמץ את כל השיטות האמוניות שלא התקבלו אצל עם ישראל כדי להתאים את האמונה להשקפת העולם שלי, "אני לא מאמין שהעולם נברא - אין בעיה, אקח את דברי הפרקי דרבי אליעזר כפי שהבין הרמב"ם", "אני לא מאמין בידיעת הא-ל - סבבה, לא חשוב מה חשבו רוב גדולי ישראל, אקח לעצמי את הרב היחיד שחשב כמוני (כי הרי דעתי היא החשובה ביותר, והיא יכולה להכריע בין כל המחלוקות)". אולי גם נמשיך הלאה לעולם ההלכתי, הרי רבי יוסי הגלילי סובר שאין איסור לאכול עוף בחלב, גם את שיטתו אני מעוניין לאמץ...
חבר'ה, תפסיקו להתאים את התורה לעצמכם, אתם לא מבינים משהו? לא מסתדר לכם? אל תתעצלו, תעמיקו, תשאלו, לא ייתכן שרוב רובם של גדולי ישראל - ואני לא מדבר על פשוטי העם שלפעמים לא העמיקו בעניין והאמינו אמונה עיוורת - האמינו במשהו שהוא לא הגיוני לחלוטים, לכל שאלה יש תשובה והסבר. נראה לכם שהרמב"ם סתם כתב דברים שלא יעיין בהם, שלא הסיק את הדברים מתוך חשיבה רציונלית עמוקה?

דווח על תגובה לא ראויה
29.03.2018

2. אוי ואבוי . (דוד)

למה לאמץ שיטות יחידות שגדולי ישראל דחו מכל וכל?

דווח על תגובה לא ראויה
29.03.2018

3. הרב קוק לא בנה שום דבר על הרמב"ם אלא על הקבלה (עומר)

כיוון שהקבלה אינה כפופה למחשבה הרציונלית, מותר ואפשר לומר בשמה ("תורת הסוד") כל מה שעולה על דעתך - בלי שאיזה בעיה לוגית (קטנה כגדולה) תטריד את שכלך.

דווח על תגובה לא ראויה
29.03.2018

4. אבל כבוד הרב, תן דעתך לעובדה, שבאדם החי אונות מוחו הימנית והשמאלית אינן פועלות בנפרד אלא כחלק מהמכלול שמהווה את האורגניזם. (יהודה)

וגם ההפרדה הפונקציונלית בין האונות, שאתה מצביע עליה, אינה כל כך דיכוטומית כמו שעולה מדבריך.

אנלוגית לזה, לא ניתן להפריד (באדם הפנומנלי) בין פעולת השכל לפעולת הרגש. אם תשאל את שכלי מדוע אני אוהב את אשתי או את מולדתי וכו' הוא לא ידע לענות על השאלה. לעומת זה הרגש לא יבין את השאלה כמה הם 1 + 1 ומדוע הם 2.

באותה מידה לא תאמר שניתן לנתח את האדם כדי להפריד בין הנפש שלו לגופו – כך שתקבל "מלאך" ו"גולם" לצדו...

דווח על תגובה לא ראויה
29.03.2018

5. נראה שלכותב המאמר יש זמן פנוי (אריק)

יש אנשים שפועלים ועושים ואין להם זמן להתעסק ב''חדשות'' כל היום, הם צופים למרחקים ומקדמים את המציאות כבר בהווה ויש אנשים שכל מרצם הוא להיות עם אוזן ועין למה שקורה בעולם ולפיכך פועלים=חיצוניות.. זה התבטא יפה מאוד בספר האחרון שהוציא כותב המאמר יחד עם אביו הרב החשוב

דווח על תגובה לא ראויה
29.03.2018

6. בדור שלנו הכפירה לא נובעת משאלות פילוסופיות אלא מתאוות (מניסיון)

דווח על תגובה לא ראויה
29.03.2018

7. הוי האומרים על החושך שהוא אור ועל האור שהוא חושך (גיימס הטפילד)

האומרים על טמא שהוא טהור ועל טהור שהוא טמא

דווח על תגובה לא ראויה
30.03.2018

8. אני לא מבין, הרב א. סתיו באמת סובר (דת"ל)

- לפחות לדעת הרב קוק - שאין עיקרי אמונה?! גם הרלב"ג מודה שיש עיקרים, אם כי יתכן שהוא חלוק על הרמב"ם בפירוטם. אך מעולם לא עלה על דעת חכם מחכמי ישראל (לפחות שחיו שחיו אחר הרמב"ם) שאין מושג של עיקרי אמונה, של אמונה מחייבת, וניתן לכלול באמונת ישראל כל דעה. אם הרב סתיו רוצה לומר שהרב קוק סבר אחרת - עליו לתת לכך מקור יותר משכנע מהפרשנות המחודשת והכ"כ לא מוכרחת לפסקה הנ"ל.

דווח על תגובה לא ראויה
31.03.2018

9. מחילה, איזה שטויות... (123)

בדר"כ אני מתחבר לדברים של הרב, או לפחות מבין אותם. אבל הפעם פשוט שטויות...

דווח על תגובה לא ראויה
31.03.2018

10. טיוח (יהושע)

המאמר שעליו הרב סתיו מגונן מציג את הרמב"ם כאתאיסט שחשב שאלוהים הוא מצבור אנרגיה חסר דעת. התורה היא המצאה אנושית שהרמב"ם כיבד כי היא משרתת מטרות חברתיות נאותות. שיטה חדשה מצאו להם המתפלספים באמונה: גם להרים ידיים בכניעה מוחלטת לכופרים וגם להציג את זה כאמונה עמוקה.

דווח על תגובה לא ראויה
02.04.2018

11. למה קוראים לו פה רב?? עוד נשאר לו חלב על השפתיים (הוא כולו ילד)

ילד אל תתערב בויכוחים של מבוגרים

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

דגן ומפקד החטיבה צילום: רועי חדי

על רקע המודעות נגד המח"ט: תעודת הוקרה מראש המועצה

קרא עוד