עם ישראל כיבו את המזגנים, טרקו את הדלתות, נעלו את מנעולי הפלדה ויצאו לביתם החדש לשבוע שלם. בבית החדש אין קירות בטון, אין חלונות זכוכית ואין דלתות פלדלת. בבית החדש שומעים הכל, את השיחות של השכנה ואת נשימותיו הכבדות של השכן השקוע בשינה.
בבית החדש אין גג, אין הפרדות, כל מה שמפריד ביננו לבין האחר זו יריעת בד או פלטת עץ וכמה ענפים על הגג. בחג סוכות אנחנו חוגגים משהו מיוחד- אחדות.
נכון, אנחנו מוותרים על הפרטיות ויוצאים לגור ברחוב, אבל מרוויחים זמן של שכנות, של ערבות הדדית, של מפגשים רבים עם העוברים והשבים. מפגשים שכנראה לא היו מתקיימים לו הינו ספונים בתוך הבית. עניין האחדות המיוחדת לסוכות באה לידי ביטוי לא רק בישיבה בסוכת העראי, אלא כמעט בכל מצוות החג.
ידוע המדרש המפורסם על ארבעת המינים שמייצגים את כל חלקי הציבור: האתרוג, שיש לו גם טעם וגם ריח מייצג את אלו שיש בהם גם תורה וגם מעשים טובים, הלולב וההדס, שאין להם גם טעם וגם ריח אלא רק אחת מהתכונות, מייצגים את אלו שיש בהם או רק תורה או רק מעשים טובים. ואילו הערבה, שאין לה לא טעם ולא ריח, מייצגת את פלח האוכלוסייה שאין בו לא תורה ולא מעשים טובים. אך בשעת הברכה וניענוע ארבעת המינים, הדרך היחידה לצאת ידי חובה היא לאחד את כולם יחד, כדי להזכיר לנו שהאחדות היא מעל הכל. וזה בא לידי ביטוי בעוד מצוות החג, כמו שמחת בית השואבה, ושמחת תורה שהן מצוות שבהם כולם שמחים יחד, הקרובים והרחוקים. ואפילו מצוות הקהל הנדירה מגיעה בפאתי חג הסוכות. ועדיין לא הזכרנו את מצוות האושפיזין. זו שבהלכה- שבכל יום אנחנו מזמינים אב רוחני אחר לסוכתנו, וזו שבמציאות- שבסוכות יש פניות ורצון לארח ולהזמין עוד אורחים לסוכה שלנו. כי בסוכות כולנו מתאחדים יחד.
ולכל האחדות החשובה הזו, אתר כיפה הוסיף עוד נדבך- פתיחת שערים ולבבות אמיתיים בו כל אחד מוזמן להתארח ולארח בסוכות רבות. אני רק מדמיין בראשי את כמות המפגשים, השיחות ולחיצות הידיים בין אנשים שרגע אחד יהיו לזרים, וברגע השני ישבו יחדיו בסוכה תחת אותו הסכך, ישירו יחדיו וייהנו איש בחברת רעהו החדש. בהחלט אחדות שלמה, מלאה ומרגשת. ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם!
הכותב, משנה לראש עיריית ירושלים ונציג סיעת האיחוד הלאומי-הבית היהודי במועצת העיר משתתף בפרויקט "סוכה על הדרך" של אתר כיפה
דב קלמנוביץצילום: יחץ/ ישראל ברדוגו