אחייניו של אדם אמיד שנפטר קיבלו את ירושתו, מאחר ולא היו לו ילדים. לאחר מספר שנים התברר שלא רק שיש לו בן, אלא שבני המשפחה הצליחו להעלים את דבר קיומו ובכך להביא לדיון מחודש בדבר היורשים החוקיים.
לפני כשבע שנים נפטר אדם עתיר נכסים מדרום אמריקה. מייד עם פטירתו פנו אחייניו המתגוררים בארץ וטענו כי מאחר ואין לדודם ילדים, הם היורשים החוקיים. בית הדין קיבל את טענתם, הוציא צו ירושה בהתאם ובני המשפחה החלו לעשות שימוש בכספי הירושה.
שלוש שנים לאחר מכן, פנה אדם לבית הדין בטענה שהוא בנו יחידו של המנוח, תוך שהוא מציג מסמכים ועדויות שהוא דובר אמת. בית הדין הרבני בחיפה נכנס לעובי הקורה והחל לבדוק לעומק את הנושא ואף שלח חוקר מיוחד מטעמו, מי שהיה הרב הראשי של אורוגוואי הרב אליהו בירנבוים, שנסע לעירו של הנפטר. לאחר שהרב בירנבוים גבה עדויות ובדק מסמכים, הוא אישר כי תובע הירושה החדש הוא אכן בנו האמיתי של המנוח.
בעקבות קביעה זו, ביטל בית הדין הרבני האזורי את צו הירושה הראשוןן לאחיינים והוציא צו ירושה חדש לזכות הבן האובד. בפסק הדין פרטו הדיינים את מעשה הרמייה של האחיינים וחייבו אותם בהחזר הוצאות החקירה והמשפט ובקנס משמעותי לאוצר המדינה.
האחיינים ערערו לבית הדין הרבני הגדול וטענו כי הבן היורש איננו בנו המנוח, מאחר והוא לא היה בקשר עם הוריו שלושים שנה ואף לא נכח בהלוויה. כדי לאשש את טענתם, הם דרשו בדיקת רקמות למרות שהאב נטמן בבית העלמין שנים ספורות קודם לכן.
יש לציין כי חברי בית הדין הרבני הגדול נחלקו בסוגיה. שניים מן הדיינים הרב אליהו היישריק והרב דוד לבנון, טענו כי לאור הבדיקה היסודית שערך בית הדין ועל רקע מעשה הרמייה של האחיינים, אין מקום לבדיקת רקמות. לעומתם סבר הדיין השלישי, הרב אליעזר איגרא, כי עם התפתחות המדע ניתן בקלות ומעל לכל ספק לקבוע בבדיקה פשוטה האם התובע אכן היה בנו של הנפטר.
לבסוף לאחר דין ודברים פסקו הדייניםכי למרות ש-"בתיק זה נחלקו הדעות: לדעת הרוב דינו של הערעור להידחות. לדעת המיעוט יש להחזיר את התיק לבית הדין קמא. הפסיקה נקבעת על פי דעת הרוב. לפיכך מוחלט א. הערעור נדחה ב. פסק הדין וצו הירושה האחרון שהוציא בית הדין באייר תשע"ה (אפריל 2015) והקובע את הבן כיורש יחיד של המנוח הינו בתוקף".
האחיינים לא ויתרו ועתרו לבג"ץ, שדחה את עתירתם. השופט מני מזוז כתב בהחלטת השופטים כי "בית הדין הגדול הסביר באופן מפורט כיצד פועלים הדיינים במטרה להגיע להכרעה צודקת, ואין לראות באופן עבודתם זה משום פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי. זאת קל וחומר במקרה כמו זה שלפנינו, בו בית הדין הגדול מצא – ודומה כי בצדק רב – לשבח את בית הדין האזורי על מאמציו הרבים לבירור התמונה העובדתית לאשורה".
לדבריו, "אכן עולה מהחלטותיו של בית הדין האזורי כי הוא בחר לנהל חקירה מעמיקה, בפרט באמצעות הרב בירנבוים שביצע עבודה מקיפה ביותר. העותרים קיבלו הזדמנויות למכביר לשטוח את טענותיהם ביחס לחוות דעתו של הרב בירנבוים וניצלו אותן במלואן, ומשכך נראה כי אין כל ביסוס לטענתם כי לא ניתן להם יומם בבית הדין".