49 יום לעומר - מלכות שבמלכות.
על פי החסידות ספירת המלכות היא האחרונה מבין הספירות ומכילה בתוכה את ששת המידות שבאו לפניה. ספירת המלכות היא היכולת להוציא לפועל את כל הפוטנציאל הטמון בנו.
אז אם מסתכלים על זה ככה אפשר להבין שחג השבועות הוא בעצם חג שאנחנו שמחים בו על הדרך, על העבודה הבלתי פוסקת האישית והלאומית.
אי אפשר להגיע למלכות עם מידות מקולקלות, עם זיוף ערכים. כדי להגיע למלכות אנחנו חייבים להיות הכי חדים, הכי מדוייקים והכי חדורי מטרה כדי להוציא את כל העבודה שלנו אל הפועל, אל העולם הגשמי והמעשי. זה מה שכל כך מיוחד בספירה הזאת שהיא ההתגשמות של כל העבודה שעבדנו עליה במשך כל ספירת העומר- היא הטופ, המהות, הפוטנציאל שמומש. רק ככה אנחנו יכולים לקבל את התורה, מתוקנים ומעשיים.
מחר, ערב שבועות יחול יום הולדתו של דוד המלך. דוד המלך שעליו נאמר שהוא "עדינו העצני" כלומר כשהיה לומד תורה היה מעדן עצמו כתולעת וכשהיה יוצא לקרב היה מקשה עצמו כעץ. הביטוי "עדינו העצני" מתחבר לי באופן ישיר להדר. לתלמיד חכם, הרגיש, העדין המלא חיות ושמחה פשוטה ויחד עם זאת חדור מטרה, לא מתפשר והולך עם מה שהוא מאמין בו עד הסוף.
במשך כל שנות קיומו, עם ישראל הולך בדרך למטרה, ובכל פרק בסיפור חייו המטרה שלו מתבטאת בצורה אחרת. בארבעת השנים האחרונות אנחנו במאבק שבו אנו עושים עבודת עומק רצינית עם המטרה הזאת, זה מאבק שהוא לב המטרה, שאין נכון ממנו, על העוז והעוצמה שלנו כעם. זה הדבר הגדול. זהו המאבק שבשמו הדר חי, בשמו הוא גדל ובשמו הוא יצא לקרב.
זה קשה לעשות דברים גדולים. הרבה פעמים אנחנו מלאים ברצון להוביל לשינוי כלשהו, אבל פתאום זה נראה לנו גדול מדי. איך נשיב את הבנים? אנחנו לא ראש הממשלה ואין לנו עמדת כוח מול החמאס? זה מייאש. מצד אחד מדובר באמת בלב הקיום שלנו, מצד שני- זה גדול מדי. איך נצליח?
אבל האמת היא שכדי לעשות דברים גדולים לא מספיק להסתכל על עצמינו ביחס לדבר הגדול. כדי לעשות דברים גדולים צריך להרים את הרגליים מהקרקע, צריך לעוף. כדי להצליח במאבק הזה אנחנו חייבים לזכור את כל מה שעברנו עד עכשיו לזכור את חוט הנצח השזור בכל הקיום שלנו.
בשביל לעשות דבר גדול אנחנו חייבים להתחיל בפרטים הקטנים, אבל אחרי שהשלמנו את כל הפרטים הקטנים וספרנו ועברנו מיום ליום ממעשה קטן למעשה קטן. מסתכלים על העבר על ההווה וגם על העתיד. וכל הזמן לשאול איזו אומה אנחנו רוצים להיות? מתוך כל זה להרים את הראש ולהסתכל למעלה.
לסיום אשתף בסיפור שהדר שלח לי ברגע שבו אני שכחתי להרים את הראש למעלה: "איש אחד או אישה אחת או אולי שניהם רצו לעוף. למה? כי איך זה שיש מרחבים אינסופיים מעל הראש שאנחנו פשוט לא יכולים להיות בהם וחייבים להישאר שקועים באדמה.
"חכם אחד אמר להם שבשביל לעוף בשמיים צריך לבנות מטוס בארץ. הבעיה שמטוס זה הדבר הכי לא ארצי שיש, הוא הדבר הכי לא שימושי לארץ. הוא לא נוסע כמו שצריך ויש לו כנפיים גדולות ומגושמות, אבל בשמיים הוא מושלם. צריך לעזוב את מה שאומרים ומה חושבים מבחוץ ולדבוק באמת ובחלומות ובשאיפות וככה בונים".
מאחלת לנו שנעשה דברים גדולים ונשיב את הדר ואורון ואת אברה לגבולם, ומתוך כך נהיה מלאים בחוזק ובעוצמה, בעוז ובענוה.
הכותבת הייתה ארוסתו של הדר גולדין הי"ד
קראו את כל הטורים שנכתבו על ידי נשות הציונות הדתית למען שלושת החטופים
עדנה סרוסיצילום: אריק סולטן