תגובתו של הרב אריאל, למאמר שדן בצדדים הלכתיים שונים של שימוש במכונית אוטונומית בשבת, כי יש "להימנע מכל דיון בפרטי פרטים של הנושא" מהווה דוגמא לאופן בו מתמודד החלק השמרני בהנהגת הציונות הדתית בימינו עם המציאות.
"בא לא נדבר" על זה היה המוטו לגבי מיניות, לגבי פגיעות מיניות ולגבי הומוסקסואליות בחברה הדתית. לפעמים הוסיפו "אצלנו זה לא קיים". בסוף התברר שזה שקר. יש פגיעות מיניות ויש דתיים הומואים, וכיום כל קהילה בוחרת כיצד להתייחס אליהם במקום שתהיה תפיסה מאוחדת המעוגנת בדיון מעמיק.
לא דברו גם על הצדדים הלא טובים של השירות הלאומי. לא על ניצול כוח העבודה הזול וביזבוז זמנן של המשרתות, וכן על העובדה שחלק מבנות השירות - משרתות שנה לעומת בנות המשרתות שנתיים בצבא.
נימקו זאת בטענה שהשירות הלאומי הוא יותר ערכי ובכלל בשנה מספיקים יותר מאשר שנתיים בצבא. בסוף, כאשר התברר שבנות דתיות מתגייסות לצבא ומשרתות באופן משמעותי, התחילו לטפל בתופעה של השירות הלאומי, אבל זה כבר מאוחר.
במקום להתמודד עם הבעיה לתקן את הדרוש בשירות הלאומי או להנחות בנות שכבר החליטו לשרת בצבא כיצד והיכן ראוי לשרת, הגענו למצב שכל בת בוחרת היכן שנראה לה לנכון לשרת. הדבר כשלעצמו אינו פסול אך בהחלט מחליש את הרלוונטיות של ההנהגה הדתית.
הרבה שנים גם לא דנו במקומן של נשים בקהילות והתוצאה: מניינים "משותפים", משולבים עם קריאת נשים לנשים, ועוד כל מיני וריאציות. במקום לדון ולהגדיר את הגבולות - ההנהגה נותנת לציבור להגדיר אותם.
הבעיה היא שיש רבנים הרוצים להנהיג ואינם נערכים בהתאם למציאות. נראה שישנם רבנים צעירים ומבוגרים החושבים שאם יתעלמו מהמציאות היא לא תגיע לסף דלתם. אם לא נדבר על מכונית אוטונומית היא לא תיסע בשבת?
מהניסיון הנלמד עד היום נראה שבסופו של דבר הציבור יקבע מה יחסו לגבי מכונית אוטונומית גם אם לא יתקיים כל דיון.
לסיום, המצב בו נמנעים מלשוחח על נושא מסוים יוצר "אנרכיה". משום שאין דיון פומבי ומעמיק בנושא לא ניתן להתוות מסגרת ודרך לטיפול באירועים. אי לכך כאשר ההנהגה הדתית כבר מביעה דעה, זה כמעט תמיד מגיע בשלב מאוחר כשהיא כבר אינה רלוונטית ובוודאי שאינה נשמעת.