לא נמאס לך?!
חבר נפגש איתי בשבוע האחרון, "לא נמאס לך כבר?" הבעתי מבט תמים עד כמה שהייתי יכול, "ממה?" הוא הביט בי ואמר "מחודש ארגון...מבני עקיבא...יאללה תעבור הלאה..."
חייכתי ואמרתי לו "האמת היא שלא. אני מאוד אוהב את העבודה שלי. והאמת היא שאני גם מאושר."
והוא המשיך להקשות "ואתה רואה הצלחה בתפקיד שלך?"
ושוב חייכתי, "איך אתה מודד הצלחות?"
והוא ענה "אתה רואה שהתכנים מגיעים לשטח?"
"כמו בכל דבר אין 100 אחוז, זה מנעד רחב יותר מחד משמעיות."
המאבק בחד משמעיות-
בשבוע האחרון שודרה בערוץ 10 סדרת כתבות של עקיבא נוביק על הדתלשי"ם, מעבר להתבוננות המעניינת והעלאת השיח הייתה נקודה קטנה שהיא מבטאת את הבעייתיות עם עצם ההגדרות. ב2 הפרקים הראשונים היה נציג של תפיסה מסוימת שטון השיח והביטוי המרכזי שבו הוא השתמש "חד משמעית", כפוסק ודאי שאם אתה לא חושב אחרת ממנו הרי לא יכול להיות.
ובצורה יותר פשוטה, להיות קשור לציונות הדתית, במקרה שלנו לבני עקיבא לא מחייב שלמות, אלא שאיפה לשלמות.
וכאן הבעיה המרכזית, התיוג לא מאפשר שינוי, התקדמות, רצון להתעלות.
ולכן אני שמח להיות בבני עקיבא, כי אני מרגיש שהתנועה דורשת מכל אחד מאיתנו להיות בתהליך שינוי, בחיפוש תמידי אחר השלמות, במאבק תמידי ביום יום האפור, במאבק תמידי בשגרה שמשכיחה מהאדם את ה'אני' האמיתי שלו.
החד משמעיות לא מאפשרת שינוי.
הכנות וההכלה מאפשרות התקדמות ושינוי.
יש בני עקיבא אחת-
בשבוע האחרון התפרסמה כתבה באתר ynet (של טלי פרקש) שעסקה בכך שאין כבר בני עקיבא אחת, אלא הכל מתפזר לגורמים, אין מושג של ציונות דתית אחת.
ושוב הכתבה לוקה בחסר, החוסר המרכזי הוא המפגש עם המציאות, יתכבדו נא החוקרים ובעלי הדעה הנכבדים וירדו לחניכים, ילכו להיפגש ב380 סניפים ויתבוננו האם בני עקיבא היא אחת או פירורים שונים.
בני עקיבא היא תנועת נוער שרוב הציונות הדתית שולחים אליה את ילדיהם, זו בחירה שאנחנו משתדלים להיות ראויים לה כל יום וכל רגע מחדש, אנחנו משקיעים הרבה כוחות חינוכיים להיות ביחד, כי זה בסיס קיומנו, לא רק כציבור אידיאולוגי אלא גם כאומה בכלל.
מובילים בדרך
נקודה אחת היא זו שמתנוססת מעל 3 הפסקאות הקודמות, הדרך, כמעט 90 שנה אחרי שבני עקיבא הוקמה- יש קולות בציונות הדתית ששכחו שדברים עובדים בתהליך, והרי בני עקיבא והציונות הדתית מושתתות על התהליך, על הקמעא קמעא.
הדברים ידועים אבל אולי כדאי להזכיר, "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה" של הרב יהושע ויצמן לא התחיל היום, ולא ברב קוק זצ"ל, אלא עוד ברבי חייא הגדול שקורא בקול "כך היא גאולתן של ישראל קמעא קמעא", ובישעיהו הנביא שמזכיר לנו ש"לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכו..."
הגאולה היא תהליך שיש בו גילויים מדהימים, יש בו גם קשיים עצומים, משברים, האם בשם הקושי נגמרה הדרך לגאולה?
הדרך היא ארוכה, היא תהליך, בתהליך יש עליות ויש ירידות. יש קשיים ויש רדידות, יש מחשכים וצללים.
זה מייאש אותנו? זהו? אבדה הדרך?
גוש קטיף כמדד
המחקר והתקשורת משום מה נוהגים לצייר ציור חשוך שגוש קטיף הוא קו השבר של הציונות הדתית עם המדינה, קו השבר עם תורת הציונות הדתית ועם הדרך הארוכה.
אך המציאות מדברת אחרת, יש היום יותר ישיבות בעלות תפיסת ציונית דתית, יותר מכינות, יותר מדרשות, יותר השקעה בעם ישראל, בארץ ישראל ובתורת ישראל.
המציאות היא שאחוזי הגיוס בציונות הדתית שמבטאים את הקשר לצבא ולמדינה עולים, הרצון לשרת שירות משמעותי מעבר לנדרש גבוה. האם אפשר להתעלם מכך? בוודאי, כשרוצים לצייר שבר שלא קיים.
האם יש כאלה שבעקבות גוש קטיף התקשו עם המדינה? בוודאי, האם הקושי התאחה? בוודאי. המציאות מדברת. כדאי ללכת לפגוש את האנשים. כדאי לפגוש את המגורשים, לפגוש את האנשים שהתעלו מעל הכאב שהם חוו ומשקמים עצמם מיום ליום, אוהבים את המדינה, מרגישים זכות לחיות בה.
פרופרציות-
בני עקיבא השנה בשנת ועידה, שנת ועידה זוהי שנה בה מתבוננים לאחור, ושואלים לאן הולכים?
בהתבוננות לאחור בני עקיבא מביטה על האור העצום שמתגלה והולך וכובש לו מקום במציאות שלנו במשך כ90 שנה. האור הזה מתגלה דרך עליה של עם ישראל ארצה, עובר בשואה הנוראה, בקשיים נוראיים, אבל הוא ממשיך לזרוח לאט לאט, הקמת המדינה, מלחמות ישראל, שובנו לירושלים, לחלקי ארצנו ומרחביה, התעמקות בתורה, בניין עולם תורה אדיר שלא היה כמותו בארצנו.
ובתוך הסיפור העצום של עם ישראל בשיבתו לביתו בני עקיבא מרגישה אחריות גדולה ללכת ולהוביל ביחד עם כלל ישראל להשלמתה של הגאולה, שלמות בקשר עם עם ישראל, שלמות בקשר עם תורת ישראל, שלמות עם ארץ ישראל.
סבלנות
כן, יש הרבה עבודה, יש הרבה במה לטפל, יש הרבה התמודדויות, יש הרבה סוגיות שיש לנו מחלוקות קשות כעם, אבל כל מחלוקת שבעולם לא תשכיח מאיתנו מה הבסיס. מה השורש? אנחנו עם ששב הביתה מ2000 שנות גלות, גלות נוראה, ואנחנו זוכים לחיות ולהיות בתהליך הגאולה בארץ ישראל, ביחד עם עמנו.
יש לנו סבלנות, אנחנו יודעים שהתהליך יושלם, אנו רוצים להיות פועלים עם ריבונו של עולם בהשלמת התהליך, ומה שאנחנו יכולים לעשות - נעשה.
מובילים ומובילות-
אנחנו עושים את המעשים שלנו בגדלות, מי שמוביל את הגדלות הזו אלה הן 270 קומונריות בכל רחבי הארץ שמעמיסות על שכמן את העבודה הקשה של חינוך דור נאמן ומסור לעמו תורתו וארצו, הן מנהיגות בעוז ובענווה את הסניף, דרך צוות ההדרכה, צוות נחשון וצוות ארגון המדהימים שביחד יוצרים את משנת תורה ועבודה בצורה הכי שלמה שיכולה להיות.
לנו נותר אלא להתפעל מעוצמתן ומעוצמת הצוותים שלהן, מהכח והשינוי שהן מחוללות בתנועה ולומר להן תודה והערכה עצומה על היום יום, על אין ספור רגעים של עבודה מאומצת להצלחת החודש.
ולציניים שבינינו-
אלה שמביטים בילדים וחושבים שהם רק צובעים קירות, אלה שמביטים בילדים ולא מאמינים שמשהו חודר ללב, שהקדושה לא חודרת אפילו את המסכים של הפלאפונים.
אני מזמין אתכם בשבת הקרובה ללכת לסניף הקרוב לביתכם, לפתוח את הלב, להוריד את המחסומים והקירות שבלב,
לצבוע אותם בצבעי תורה ועבודה
בצבעי בני עקיבא,
ד' עמכם!