אחת לכמה שבועות פורצת בכלי התקשורת סערה תורנית סביב התבטאות כזו או אחרת של רב כזה או אחר. בהקשר לכך באות התנצלויות והבהרות כאלו ואחרות ויחד איתן גם טענה לעיתונאי כזה או אחר שהוציא דברים מהקשרם. בדרך כלל גם נכנסת לתוך הדיון אמרתו המפורסמת של אבטליון האומר "חכמים היזהרו בדבריכם".
האם באמת אמירה זו מתאימה לדיונים אלו? הרי תמיד טוען הרב "דבריי הוצאו מהקשרם" או ש"יש כאן עריכה מגמתית," ובכך הוא רוצה להסיר את האחריות מן הדברים.
המשך דבריו של אבטליון הוא "שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל על ידכם" (אבות,פ"א,יא).
נדמה כי כדאי לכל מי שמלמד תורה ללמוד משנה זו עם פירושו של רבנו עובדיה מברטנורא, המסביר כי החשש הוא מפני המינים שיפרשו את הדברים בצורה שאיננו נכונה. "כלומר,אף על פי שבמקום שאתם בו אין שם מינים, יש לחוש שמא יגרום החטא ותגלו למקום שיש שם אנשים שמראים פנים בתורה שלא כהלכה והם כינוי למים הרעים, ויבינו מתוך דבריכם דברים שאינם הגונים וישתו התלמידים הבאים אחריכם מאותם דברי דברי מינות וימותו בעוונם, ובכך יתחלל שם שמים על ידכם".
המשנה מלמדת אותנו שעל הרב להיזהר מללמד דברים הנותנים מקום לסילוף ולחוסר הבנה כולל, מכיוון שאחריותו של הרב היא לא רק ללמד את הדברים אלא גם לגרום לכך שלא יוכלו כלל לסלף את דבריו.
הברטנורא מוסיף ומביא דוגמא לכך מדבריו של אטיגונוס איש סוכו שאמר "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס". אמירה זו הביאה את תלמידיו צדוק ובייתוס לומר "אפשר פועל עושה מלאכה כל היום וטורח ולערב אינו מקבל פרס?! ויצאו למינות" (על פי אבות דברי נתן פ"ה).
למרות שדברי אנטיגונוס נכונים הם, שהרי הובאו דבריו במשנה, חלה על הרב החובה לדאוג לכך שתלמידיו ותלמידי תלמידיו לא יטעו ויבינו שלא כהלכה ויצא שם שמים מתחלל.
הבעיה היא לא בעייתו של "השליח" - של העיתונאי שהוציא את הדברים לאור, הבעיה היא של הרב האומר דברים שנשמעים חריפים, בוטים ומזלזלים. וגם אם אין כוונתו לזלזל ולפגוע, הם נשמעים כך בעיני רבים. בעיה נוספת היא אמירות המציגות עובדות כביכול, מבלי שהרב באמת בדק את הנתונים עד הסוף ולאחר מכן עושים מדבריו בדיחה וטוען "לא ידעתי".
בעידן בו אנו חיים כל אמירה היא בעלת יכולת להגיע ל"אנשים שמראים פנים בתורה שלא כהלכה" ושם שמים מתחלל על ידי אותו רב שלא נזהר בדבריו. בדיוק למצב כזה כיוון אבטליון את דבריו.
דברים אלו נכונים גם למי שבאמת לא מתכוון לפגוע או לזלזל בציבור כזה או אחר, על אחת כמה וכמה נכונים הם הדברים כאשר יש באמת רצון להקצין ולומר דברים חריפים כדי לנסות ולהסביר טוב.
כי האמירות החריפות והקשות ימצאו תמיד את הכותרות ויסיטו תמיד את הדעת מתוכן הדברים העמוק יותר. זה טבעו של עולם, לא רק בימינו אלא תמיד. משום כך הזהיר אבטליון ואמר "חכמים היזהרו בדבריכם". גם בתוכן וגם בצורה.