האם כל ציבור זכאי לנציג משלו בבית המשפט העליון? בעקבות סבב המינויים הקרוב לעליון נשמעו לאחרונה שני קולות הקוראים למינוי שופטים בשל מוצאם, שופט מוסלמי מצד לשכת עו"ד ושופט ממוצא רוסי מצד מפלגת ישראל ביתנו.
אין זו המצאה חדשה. מזה שנים שבבית המשפט העליון משוריינים מקומות לציבורים שונים וביניהם דתי לאומי, ערבי ואישה. כך למשל בסבב המינויים האחרון בעוד על שלושה מקומות התמודדו כלל המועמדים, על מקומו של השופט ג'ובראן התמודדו שני שופטים ערבים בלבד בכדי למלא את המשבצת.
שריון המקומות בבית המשפט העליון מסמל מגמה גוברת של פוליטיזציה של מערכת המשפט אשר אבן דרך משמעותית בה היא המהפכה השיפוטית של ברק, והמשכה בפסילת חוקי יסוד של הכנסת ללא בסיס חוקי על ידי בג"ץ, כפי שראינו מספר פעמים בשנה החולפת.
בעולם אוטופי בית המשפט אינו אמור להוות כלי פוליטי אלא מקום עשיית צדק, דין ומשפט, ואילו המקום הפוליטי המייצג את הציבורים השונים צריך להיות הכנסת. לצערנו בעשרים וחמש השנים האחרונות בית המשפט הפך להיות כלי במשחק הפוליטי, ובפסיקותיו השונות ניתן לראות את הזהות הפוליטית והמגזרית של השופטים הפוסקים.
מעת שלקח בית המשפט את הסמכות לפסול חוקים של הכנסת הוא הפך לשחקן פוליטי של ממש ומשכך התחזקה הדרישה למינוי שופטים לא בשל יכולותיהם השיפוטיות אלא בשל מוצאם או מינם.
במציאות הנוכחית לא ניתן להתעלם מכך שזהות השופטים קובעת את פסק הדין ולכן ניתן להבין את דרישות השריון השונות מצד הקהלים המבקשים ייצוג לאינטרסים שלהם. אך נשאלת השאלה היכן עובר הגבול? האם עכשיו גם נשריין מקום לשופט חרדי, חרד"לי, דרוזי, צ'רקסי, להט"ב, ועוד ועוד? אוכלוסיית ישראל מורכבת מקבוצות רבות ואיך ניתן לקבוע איזו היא קבוצה הזכאית למקום משוריין?
אין זו שאלה קלה ולא בנקל תמצא לה תשובה, אך דבר אחד בטוח והוא כי היינו רוצים ששופטים ייבחרו על פי איכות השפיטה שלהם ויכולותיהם המקצועיות ולא על פי מוצאם.
אמנם זהו רק סימפטום לנזק אשר יצרה המהפכה השיפוטית, אך מכאן עולות ביתר חשיבותן הצעות החוק השונות לאזן את כוחו של בג"ץ ולהסדיר את סמכויותיו בחוק, מגמה אשר הפורום המשפטי מוביל מזה שנים, ושרת המשפטים הרימה כדגל לאחרונה.
רק על ידי השבת כוחו של בג"ץ לממדיו הטבעיים ופסיקתו על פי חוקים ברורים שמחוקקים נבחרי הציבור, נוכל לחזור למציאות בה השופטים עושים משפט על פי רצון העם.
הכותב הוא חבר הפורום המשפטי למען ישראל