אסור לפי ההלכה לשרת בגדוד קרבי מעורב. אין רב אחד על הגלובוס מרבני בית הלל ועד רבני הר המור שמאשר לשרת בגדוד קרבי מעורב (כדוגמת גדוד הקרקל).
הצבא מודע לכך ובפקודות הצבא נקבע בצורה ברורה כי לא ניתן לכפות על חייל דתי לשרת בגדוד מעורב. עד היום לא נתקלנו במקרה אחד שבו חייל דתי שירת בגדוד קרבי מעורב בניגוד לרצונו. (כך אגב נוהג הצבא בפועל גם לגבי קצינים דתיים ולראייה - עד היום לא פגשנו באף מקרה שבו כפו על קצין דתי שירות בגדוד מעורב)
עם זאת יש פער עצום בין הקרבה והאינטימיות שנוצרת בין גברים לנשים ביחידה קרבית לקרבה שקיימת ביחידה עורפית. בנוגע לשירות ביחידה עורפית מעורבת נוהג הציבור הדתי לאומי מזה 70 שנה כשיטת הרבנים המתירים (חלק לכתחילה וחלק בדיעבד) חברה מעורבת.
זאת משום שהציבור הדתי לאומי הבוגר חי בתוך חברה מעורבת, עובד בתוך חברה מעורבת, מקיים את ועדות החינוך הקהילתיות שלו בצורה מעורבת. איני מכיר בית ספר דתי אחד שבו אין צוות הוראה מעורב (ואם אין מורות תמיד יש מזכירות).
לפיכך דרישתו של הרב אבינר שחייל דתי לא ישרת ביחידה עורפית מעורבת לגיטימית רק לגבי חיילים שבחייהם האזרחיים חיים בחברה נפרדת. חיילים כאלו (שלי אישית לא יצא להכיר, אבל הם מן הסתם קיימים) שבחייהם האישיים נמנעים מכל מערכת מעורבת זכאים לדרוש שגם בצבא הם ישרתו ביחידה נפרדת.
כל שאר 99.9% מהחיילים הדתיים הלאומים שחיים בחברה מעורבת בשגרה האזרחית לא יכולים לדרוש בצבא את אשר אינם דורשים מעצמם באזרחות.
זאת הייתה להבנתי גם הכרעתם של גאוני העולם הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו זצ"ל, עם הקמת הגדודים הקרביים המעורבים דרשו הרבנים ותבעו שחיייל דתי יוכל לדרוש לא לשרת בהם, אולם לא דרשו זאת בנוגע ליחידות עורפיות.
בשולי הדברים נזכיר שכמובן שישנן יחידות עורפיות שבהן עולות בעיות הלכתיות של ייחוד בחמ"ל וכיו"ב ושאכן חייבים לטפל בהן, ולתת להם מענה. עם זאת עצם השירות המשותף ביחידות עורפיות אינו שונה לטעמי משירות בצוות הוראה משותף בבית ספר.
והאמת תורה דרכה