בגלות היה מנהג אצל "אוהבי" ישראל - יש בעיות? הכו ביהודים. לצערנו גם בארץ יש מי שאימצו את הנוהג - בעיות? הכו ברבנות.
יהודי ארה"ב אדישים אלינו? בגלל הרבנות. הגויים שעלו מחבר העמים לא מעוניינים להתגייר? ברור מי אשם. יוקר המחיה? לפרק את מערך הכשרות של הרבנות.
אז לכבוד הדיון שאמור להיערך מחר בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת בנושא 'חסמים ביישום רפורמת הקורנפלקס בעקבות דרישות הכשרות של הרבנות הראשית' ביוזמת חה"כ פולקמן, קצת עובדות והסברים.
לפני קצת יותר משנה נכנס לתוקפו חוק ההגנה על בריאות הציבור (מזון), המוכר לציבור בכינוי רפורמת הקורנפלקס. החוק הוא ארוך מאוד ומורכב ביותר, אך הרעיון העיקרי שלו הוא, שמעתה יבואנים של מוצרי מזון יבש שאינם רגישים (המוצרים, לא היבואנים) לא יצטרכו להציג אישור יצרן ושאר מסמכים ואישורים לפני אישור היבוא במשרד הבריאות, ובמקום זה היבוא יתבסס על הצהרת יבואן שהמוצר עומד בדרישות רגולטוריות.
המשמעות של הרפורמה היא, שבניגוד למצב שקדם לחוק, שבו יבואן שהשיג בלעדיות קיבל את האישורים מאותו מפעל בקצה העולם ולא הייתה לו תחרות, כעת היבואנים השונים יוכלו לייבא את אותם המוצרים ממקומות שונים בעולם, גם לא מהמפעל, במהירות וללא חסמים, וכך תיווצר תחרות והמחירים ירדו.
אך כיצד תובטח בריאות הציבור אם כל אחד יכניס מה שהוא רוצה לשווקים? היבואן יגיש הצהרה על עמידת המוצר בתקנים ובתקנות המחייבים, משרד הבריאות, שקיבל לצורך כך עשרות תקנים חדשים של מפקחים, יפקח על המוצרים בשווקים, והסנקציות על יבואנים שלא יעמדו בדרישות החוק תהיינה קשות ביותר.
אלא שמשום מה, במשרד האוצר שם עמלו על החוק, "שכחו" שבמדינת ישראל כ- 80% מהאזרחים מקפידים על כשרות המוצרים, ואולי הם סברו כי הרבנות לא תעז להשמיע קולה ולהציב את דרישות הכשרות. בין כך ובין כך, לא חשבו באוצר שצריך להיוועץ ברבנות הראשית בהליך החקיקה הארוך של החוק, וכעת האוצר מסית כנגד הרבנות את חה"כ פולקמן בטענה, שבגללה אזרחי ישראל ממשיכים לבזבז את ממונם.
בניגוד לטענות, לא מדובר ביבוא של אותו מוצר מאותו מפעל, שפשוט צריך לתת גם ליבואן השני אישור על הכשרות, מכיון שמוצר של חברה מסוימת יכול להיות מיוצר במפעלים שונים במקומות שונים בעולם. פיקוח שיש על מפעל אחד לא מעיד על אחרים. פעמים שהכשרות שיש על מוצר במפעל מסוים איננה על כל הפריטים מאותו מוצר, אלא רק על כמות מסוימת שיוצרה בפיקוח. בייבוא המקביל, אין בהכרח קשר בין היבואן המקביל לבין המפעל המייצר, ומי יוודא שאכן המוצר יוצר במקום מפוקח?
בכדי שמחלקת הייבוא תוכל להעניק אישורי כשרות על מוצרים ביבוא מקביל היא צריכה להיות גדולה יותר מאשר שניים וחצי תקנים, היא צריכה עובדים דוברי שפות, גישה לאישורים ברשות המיסים ובמשרד הבריאות, אמצעים טכנולוגיים וכמות משמעותית של מפקחים שיוכלו לוודא שאכן המוצרים מגיעים מהיכן שהיבואנים טוענים. בניגוד למערכת הבריאות שיכולה לבדוק מוצרים גם לאחר שיצאו לשווקים על ידי בדיקות מעבדה, לגבי כשרות המוצרים זה כמובן לא רלוונטי.
אבל למה שפקידי האוצר יצטרכו חלילה לתת לרבנות הראשית את הכלים שהיא צריכה בשביל לבצע את משימתה הקדושה לפקח על כשרות המזון? יותר נוח פשוט לחבוט בה ולהאשים אותה ביוקר המחיה.
הכותב הוא ראש תחום חקיקה ומדיניות ציבורית בארגון 'חותם''