כמה שבועות לפני שפרצה הקורונה לחיינו, זכיתי לבקר בכמה קהילות באזור ניו יורק ולפגוש מחנכים שונים. כאשר שוחחתי איתם על החינוך למיניות, חזר ועלה שם של כותבת שהספר שלה נתן עמוד שדרה לאנשי החינוך שפגשתי. מדובר על ד"ר יוכבד דיבו, שספרה "איך לדבר עם ילדינו על מיניות ואינטימיות" תורגם לעברית.
מדובר על מדריך להורים, שכמובן פונה גם למחנכים ולכל מי שעסוק וראוי שיהיה עסוק בהנחלה של ערכים הנוגעים למרכיבים בסיסיים כמו אינטימיות ומיניות. אחת הנקודות החוזרות בספר, היא ההדגשה שלא משנה מה נעשה - אנחנו מחנכים למיניות. גם דיבור ישיר ומעשים הם חינוך, אך גם שתיקה והשתקה.
סופגים מסרים על מיניות גם בלי להתכוון לכך
ברשות הרבים ובתקשורת ערכים רבים מקבלים ביטוי, ומכיוון שאנחנו חיים במרחב שבו התרבות השלטת היא מערבית-חילונית, כולנו יונקים באופן רציף מסרים ברורים בנוגע למיניות. בתוך ההקשר הזה, שתיקה של הורים ומחנכים מלמדת - לרוב בלי כוונה - שהיהדות ודור ההורים אינם רלוונטיים. זה ספר שמיועד לסייע להורים לברר גם לעצמם מה נכון לומר וגם איך לעשות זאת.
נקודה שראויה לדגש היא העמידה הברורה על ערכים והשזירה הטבעית שלה בנוגע למיניות. לכאורה גם כאן אפשר לומר שאין דבר כזה ליצור ולדבר על מיניות בלי להביע כלפיה עמדות ולשקף ערכים. זה גם נכון. אבל, מסתבר שיכולת להטמיע ערכים מוסריים וגבולות בתוך מיניות היא ממש לא משימה פשוטה. בספרים המגיעים מהעולם הליברלי, אני חושב שיש חיפוש אחרי יציקה של ערכים, אבל פעמים רבות הוא נוחל כישלון חרוץ והחופש מנפץ את רוב הניסיונות לייצר גבולות וערכים ברורים.
הכותבת לא מוותרת על ההלכה
נורמלי מאוד לשמוע מטפלים ואנשי מקצוע דתיים אומרים שהם יתייחסו לסוגיות נפיצות כאנשי מקצוע ולא מתוך עמדה דתית. הסיבה לכך היא שבשלל נקודות קיים מתח ברור בין ההלכה לבין תפיסות מדעיות שאומרות מה היא מיניות "בריאה" או "פתולוגית". במקרה הזה ד"ר דיבו אוחזת היטב בהכשרתה כפסיכולוגית, אך נכנסת לעובי הקורה בעיקר כמחנכת וכאישה יהודייה המאמינה בשמירת מצוות.
הקול המוליך את הקוראים לאורך פרקי הספר הוא דתי ורגוע, לא מתנצל וגם לא מתלהם. הספר כתוב בלשון פשוטה ודידקטית וממוקד בעשיית סדר ועיסוק מקיף. בסופו של כל פרק ולעתים גם בתוכם מופיעים סיכומים בנקודות, מכיוון שבאופן מודע זה ספר הדרכה.
ד"ר דיבו אינה נמנעת ממגע בנקודות רגישות ונפיצות. סוגיות כמו הומוסקסואליות, טרנסג'נדרים, ברכת הזרע ופגיעות מיניות זוכים לפרקים משל עצמם. בפרקים אלה היא מבקשת לנווט ברגישות ובזהירות בין המחויבות הברורה והמפורשת להלכה לבין המדע והקשיים המציאותיים שאין להכחישם. ההתייחסות לנושאים המרובים יוצרים ספר מלא וגדוש, שאין ציפייה כי ייקרא ברצף, אלא בעיקר מתוך עניין בסוגיות ממוקדות מתוכו ולכן כל פרק מסוגל לעמוד בפני עצמו.
לטפטף את המסר
כל מי שחושבים על מיניות וחינוך, מבינים כי זה נושא שחשוב לעשות בו, בייחוד בתקופה שבה למיניות יש פרופיל ציבורי גבוה כל כך, תחת כל עץ רענן ושלט חוצות. וממש כמו שהתרבות אינה מביאה לילדים מאמרים ארוכים ומנומקים על איך צריכה להיות ולהיראות מיניות, כך גם אנחנו כמחנכים צריכים לטפטף באופן רציף ובנקודות את הערכים שלנו בנוגע ליחסים בין המינים:
"אחד המיתוסים הנפוצים על האופן שבו הורים צריכים לחנך את ילדיהם למיניות הוא 'השיחה'. לפי העיקרון הזה, כל ההורים צריכים לקיים עם ילדיהם שיחה אחת חשובה ורצינית על התבגרות מינית, על וסת ועל השינויים שיתחוללו בגופם... אי-אפשר לחנך בנאומים. אי-אפשר להעביר לילדינו ערכים בשיחה אחת, וזה נכון גם בנושאים של אמונה, נימוסים, כבוד וחשיבותם של לימודים" (עמ' 57).
ד"ר דיבו מכירה בכך שקריטי להתייחס לתכנים שילדים ובני נוער נחשפים אליהם, אך לא חושבת שאם נדבר הכול יהיה פשוט: "לא תמיד די במילים שלנו כדי לשלול את המסרים המטרידים שמועברים על בנים ועל בנות, על תפקידי מגדר ועל יופי, אך כשמילותינו מושמעות כבר מגיל צעיר, הן קול אחר וחשוב" (עמ' 84).
בלי חשש מוויכוחים
המצב שבו היהדות מביאה מסרים שונים רבים העומדים בסתירה לערכים ומסרים שהמערב נושא בכנפיו, מייצר מתחים בלתי נמנעים. המצב המצופה בין הורים לילדים הוא שיתקיים חיכוך בלתי פוסק בנוגע לערכים מרכזיים. אי נעימות וויכוחים אינם מרכיב בעייתי בתהליך החינוכי, אלא חלק מובנה וחשוב בתוכו. השאלות שעולות אצל מתבגרים, פעמים רבות מסובכות ועמוקות, ויש סיבות טובות מאוד לכך שהם מתעקשים. לא מדובר על עצלות או יצריות גרידא. העמדה של ההורים צריכה להיות כזו שמצליחה לשמוע ולהשמיע, וכדאי שלא יצפו להרמוניה פשוטה ורגועה, כי זו לא דרכו של חינוך, של הדור או של המיניות.
בזכות ד"ר דיבו והצוות שתרם לעלייה של הספר לארץ, זכינו בספר רציני שמוכן להשמיע קול שקול ובהיר בנוגע לנושאים רגישים העומדים בטבורו של עולם. המגע במתחים ובשאלות הגדולות שמלוות את המיניות, צפוי להועיל לקוראים ליצור סדר פנימי ולשאת טוב יותר את האתגרים שכל הורה ומורה פוגשים בהם.
ד"ר יוכבד דיבו | "איך לדבר עם ילדינו על מיניות ואינטימיות מדריך להורה הדתי" | הוצאת מגיד | 375 עמודים.
הכותב הוא פסיכולוג קליני, חוקר גבריות ומחבר הספר "להיות גבר בעולם".