"כמו כל כך הרבה דברים שברגע הראשון נראו כמו חלום גדול ונכסף והתגלו ככלום, ערמת בדים מאובקת ועזובה בתוך שקית גדולה. אבקת קסמים שנעלמה. בדיוק כמו חופשת הלידה, זאת שהגתה בה בתשוקה עמוקה - היא תיצור, היא תרוץ, היא תלמד, היא תטייל. כל כך הרבה תכנונים היו לה, ידעה בדיוק איך ייראה הבוקר, איך ייראו הצהריים, איך ייראה הערב. היא ידעה בדיוק והיא לא ידעה כלום. בימים הראשונים היא עוד חיכתה והמשיכה לרקום חלומות, חיכתה שהבכי יפסק, שיכאב לה פחות. אחר כך היא פשוט שכחה אותם, את כולם, את כל החלומות, התכנונים, את כל ההבטחות שהבטיחה לעצמה. מחלון הבית ראתה אימהות עם עגלות מהלכות בפארק, לבושות בגדים קלילים, שיער אסוף, הולכות לאט, כל כך לאט. כמו שהיא רצתה ללכת. כמו שהיא רצתה לצאת לפארק, אבל לא ידעה איך. איך לוקחים יצור קטן שבוכה כל כך ומהלכים איתו בתוך פארק. איך מחייכים אליו, איך שרים לו, איך לא נבהלים כשהוא בוכה פתאום, מפריע לכל האימהות האחרות, לכל התינוקות המחייכים".
אחר כך הייתי אני | צילום: יחצ
החיים של חרות טובים. היא ואלעזר התאהבו והתחתנו, והם חיים בדירה קטנה ויפה עם מעיין ציון התינוקת שלהם, והעתיד נראה מבטיח. אבל קולות מהעבר מושכים את חרות למטה, לצדדים, בלי שליטה, בלי הבנה. היא לא יודעת מה קורה לה, היא רק יודעת שהכאב גדול ממנה. היא בטוחה שהיא מזיקה לתינוקת שלה ואפילו ששום אסון לא קורה - היא משתכנעת שמוטב לאלעזר ומעיין ציון שתעזוב אותם. רק אחרי שהיא עוזבת, רחוק מאהוביה ומאוהביה, היא מתחילה לראות בבהירות את כל מה שהסתיר לה את עצמה.
העלילה מבקשת לתת לגיטימציה גבוהה יותר להתמודדויות נפשיות, לכאב ולכאבי הורות שמעלים בנו הילדים שלנו מה שהוא חוויה של הרבה אנשים מדובר רק בחדרי חדרים. אחר כך הייתי אני שזכה בתמיכת קרן רבינוביץ' הוא ספר על לידה ועל דיכאון שאחריה ועל לידה מחדש, אבל הוא גם ספר על הדחקה והחלמה, על התגברות והתבגרות, על אהבה.
אסנת חדד־עמרם, עובדת סוציאלית ומלווה הורים ומשפחות לילדים בגיל הרך, נולדה וגדלה בלוד וכיום גרה בישוב נווה צוף, נשואה ואמא לגפן ויאר. כתבה בעבר את הטור "יחידה מובחרת" במקור ראשון, "ממטרות" סיפור פרי עטה פורסם במסגרת הסיפורים המומלצים ב"תחרות הסיפור הקצר" של עיתון "הארץ" בשנת 2009. אחר כך הייתי אני הוא ספרה הראשון.
הוצאת שתיים | עורכת: גיתית כבירי | 271 עמ' | 98 שקלים.