אני לא נוהג לצפות ב"הפטריוטים" בדרך קבע. האמת שאני כמעט לא צופה בטלוויזיה, אבל ספציפית, אם אני אפתח את ערוץ 14 בשעות הפריים טיים, סביר להניח שזה יהיה רק כדי לראות מה תהיה הסערה הבאה שהערוץ יספק. אבל האמת, הסערה הנוכחית לא הכעיסה אותי ולא גרמה לי ייאוש, אלא בעיקר גרמה לי להרגיש עצב.
למי שפספס, במהלך השידור חי ששודר אמש (ב'), הפאנליסט גיא מרוז החליט לעזוב את האולפן לאחר שמגיש התוכנית איתמר פליישמן כינה אותו אידיוט. פליישמן הטיח את הדברים במרוז במהלך קטע שבו עסקו ביו"ר רע"מ מנסור עבאס. מרוז דרש מהמגיש לחזור בו מהכינוי, אך פליישמן חזר על דבריו - "אתה אידיוט שימושי".
המטרה האמיתית של ערוץ 14 נחשפה
אפשר להגיד הרבה דברים על גיא מרוז ועל דעותיו הפוליטיות והביטחוניות. אינני מסכים עם רוב הדברים שהוא אומר, גם בתוך "הפטריוטים" וגם מחוץ לתוכנית, אבל בכל זאת האמירה הזאת של פליישמן, שהתחילה כאמירה אגבית כל כך, גרמה לי להתכווץ בכיסא.
לכאורה המילה "אידיוט", בפני עצמה לפחות, לא כזאת נוראית - באותו אולפן נאמרו ועוד ייאמרו מילים קשות בהרבה. אבל הניסיון של פליישמן להטיח במרוז בכל הכוח דברים קשים כאלו - הם אלו שגרמו לי להרגיש רע כל כך.
הדבר הכי כואב בסיפור הזה, שהופך אותו לכל כך שונה מסערות אחרות בתוכנית הדגל של ערוץ 14, הוא שרואים על העיניים של מרוז שהוא באמת נפגע מהדברים. הפאנליסט ביקש להתעכב על הדברים ושאל בכנות: "למה אתה מדבר אלי ככה?".
לא ציפיתי מפליישמן לחזור בו, אבל במקום לרדת מהעץ בחר המגיש להסתכל למצלמה עם חיוך ענק ולהסביר למה מרוז הוא באמת אידיוט שימושי. באותו רגע, החיוך הזה של פליישמן חשף את כל האמת.
את הדעות של ערוץ 14 אין צורך להציג, הם עושים זאת לבד ללא צורך בעזרה. אמנם "הפטריוטים" מצליחה לשלב בתוכנית קולות מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, (יש לציין שבניגוד לתוכניות אחרות בערוץ) אבל המטרה, כפי שחשף פליישמן עם חיוך פשוט היא לא לתת במה לקולות מנוגדים.
המטרה שלהם, בין אם הם מודים בה בקול ובין אם לא, היא להשתמש באותם קולות, שבבירור לא פונים לקהל היעד של הערוץ, ולהפוך אותם לשעיר לעזאזל. ברגע שדעה שונה מושמעת בשידור, כל מה שצריך זה לחייך, לפנות למצלמה ולרדת על הדובר. מה לא עושים בשביל עוד כמה אחוזי רייטינג?