את לי בית
כשפרופסור משה כהן אליה החליט לעזוב את תוכנית "הפטריוטים" בערוץ 14, מי שגידלה אותו להיות הטאלנט שהוא היום, הוא סחף אחריו קהל לא קטן. לא בטוח בכלל (ואפילו די בטוח שלא) שכל אלו שהצהירו שיפסיקו לצפות אחרי לכתו היו באמת עומדים בהבטחתם ליותר משבוע, אך הם עדיין היו רבים. מחאתו והעצומה שהקים לסנקציות אמריקאיות נגד בכירי בית המשפט העליון גררו עדר של ימנים שנמאס להם לשחק לפי החוקים.
אבל כל זה החזיק פחות משבוע, כי כבר ביום שני האחרון הוא חזר לפאנל. אפשר לטעון שהסיבה כלכלית, אבל סביר להניח שהפרופסור חשב על כך לפני שביצע את המהלך הזה. לא נותר אלא להסיק: גם הוא הבין שאין לו מספיק קהל עצמאי. עם כל הכבוד לפאנליסטים האהובים, ואני כוללת גם את זמרי ופליישמן הפופולרים, הבשורה שמביא ערוץ 14 הרבה יותר משמעותית מכל אחד מהם. הם יכולים לעזוב, לחזור, למחות, "הפטריוטים" תישאר מי שהיא כל עוד ינון מגל יושב שם.
כהן-אליה אולי נשא עיניים אל עמית סגל, אבישי גרינצייג ואפילו אברי גלעד העומדים בפני עצמם. אלו יכולים לזגזג בין ערוץ לערוץ והקהל שלהם ינהר יחד איתם. אבל ערוץ 14 לא קם ונופל על אנשיו, אלא על אמונותיו. אלו שצופים בו אינם עושים זאת רק מאהבה אישית לכוכבים אלא גם, ובעיקר, כי הם רואים בו בית. מקום שבו הם שומעים סוף סוף את דעותיהם. תשאלו את משה כהן אליה: בערוץ 14 השלם גדול מסך חלקיו.
פגוש את הבידור
בשנים האחרונות הגבולות בין אקטואליה לבידור היטשטשו. אפשר לייחס זאת למלחמה, אבל למעשה אפשר לייחס כל דבר למלחמה. האמת היא שהשינוי האמיתי התרחש כנראה עוד לפניה, עם עלייתה של תוכנית "הפטריוטים". היא אמנם עלתה לפני עשור, אך הזינוק עצמו התרחש ב-2023 עת המחאות על הרפורמה המשפטית. תוכנית האקטואליה-סאטירה-בידור הרשתה לעצמה לעשות מה שאף אחת אחרת לא העזה לפניה: דיונים סוערים לצד אלמנטים הומוריסטיים.
בחזרה ל-2026. "פגוש את העיתונות", שנחשבת לאחת מתוכנית האקטואליה המובילות בישראל מוגשת על ידי עמית סגל ובן כספית בערוץ 12. בסוף השבוע האחרון קיבלו פאנל הפרשנים משימה חריגה: לשלב מילים רנדומליות במהלך השידור. אני חוזרת שוב - במהלך השידור. משחק כזה שנוהגים לעשות בפעולה בבני עקיבא מצא את עצמו במרכזה של תוכנית אקטואליה שמתיימרת למקצועיות.
אפשר להסביר את האירוע הזה בהרבה דרכים. ההבנה שהציבור זקוק להפוגות בתוך החדשות הבלתי פוסקות, הפחד מהתחזקותו של ינון מגל וגם הניסיון לפנות לקהל צעיר יותר שנמצא בטיקטוק. בשורה התחתונה יש מהקטע הזה בעיקר מסקנה אחת - גם אם הכוונות טהורות, הם יהיו חייבים לעבוד על הביצוע.
האח הממש ממש קטן
יהיה יומרני מצידי לנתח את כישלון העונה הנוכחית של "האח הגדול", כמי שלא צפתה אפילו בפרק אחד בעונה הזו וגם לא בעונה הקודמת (יש גבול למה שהגוף שלי מסוגל לצרוך, והוא עובר בדיוק בקו שבין הישרדות לאח), אך אני בהחלט יכולה לאמוד את ממדיו. זה ממש לא עניין של רייטינג בלבד, שם הכישלון משמעותי אך לא עצום. אולי העונה הקודמת הצליחה לתת פייט אמיתי לקשת אך גם זו נדבקת לה לגב.
הפרמטר האמיתי בעידן שלנו, כמעט כמו תמיד, הוא הרשתות החברתיות. העובדה שהמשתתפת הראשונה שנחשפתי לקיומה בעונה הזו היא רפאלה, שהצטרפה רק בכניסה השנייה, מעידה עד כמה העונה הזאת לא בשיח. לא במקרה בחרה הפקת התוכנית להוציא מחצית מדיירי הבית ולהכניס חדשים ורעננים, אך לא בטוח שבשלב זה יש עדיין את מה להציל.
אלו לא רק הסאונדים ששוברים את הטיקטוק מדי עונה, זו שיחת היום במטבחון המשרדי. תשמעו צופים שעדיין מתרעמים על ההדחה של עמרי ואיתי מהמירוץ גם חודש אחרי, לא תשמעו אף אחד מבכה על לכתה של פאינה. הצלחתה של התוכנית לא נמדדת רק בנתוני הצפייה שלה אלא גם ביכולת שלה לצאת מגבולות המסך - האם כוכביה יזכו ל-15 דקות תהילה? האם ריאיונות איתם ישודרו ברצועה מרכזית או יידחקו לפינה בתוכנית הבוקר? עד כמה קווי העלילה מצליחים לעורר אמוציות בקרב הצופים? לגבי העונה הזו של האח, נראה שהתשובות ברורות.