למעלה מעשור שהמוזיקה שלו מככבת במצעדים של תחנות הרדיו החילוניות ביותר, וגם באלו החרדיות. הוא זוכה בפרסים וממלא את המדיסון סקוור גארדן - אולם ההופעות מהנחשקים בעולם כולו. את המוזיקה שהוא יוצר ניתן לשמוע כמעט בכל אירוע, אבל משום מה, מעולם לא מצאתי את עצמי בתוך הקול שלו. הביצועים המדהימים שלו ל"מלוך" בלחן של הרב קלריבך, או ל"השבעתי אתכם", כיכבו בהאזנות גם בפלייליסט הפרטי שלי. אלא שלטקסטים שהוא כתב לא ממש הצלחתי להיכנס ולהתחבר. המוזיקה של ישי ריבו, שברובה עשויה מפסוקים שלמים ומאמירות אמוניות שלאורך השנים היו נראות לי רדודות יחסית לזו שמציעים זמרים שבאים מליבו של המגזר הסרוג, הותירה אותי קצת בחוץ.
ישי ריבו בתוכנית "פגישה" | צילום מסך מתוך כאן 11
לכן כל-כך הופתעתי כשהחלה לזלוג מעיניי הדמעה הראשונה בתוכנית "פגישה" בהנחייתו של רוני קובן אמש (שבת) בכאן 11. ועוד יותר, כשאחריה באו עוד רבות. ישי ריבו היה האורח שככל הנראה ייצר לקובן את הפרק המוצלח ביותר לעונה הזו. כצופה גיליתי שהקול האמיתי של הזמר הגדול הוא הרבה יותר מאשר קול שקט ונוגע. יש לו אישיות מעניינת, צבעונית ורבת השתייכויות.
הרגע הזה שווה הרבה יותר מסיכת החטופים שלא הונחה בדש בגדו של ריבו
זהו עונג צרוף לשמוע את ריבו מתאר את העלייה לארץ והמגורים בקראוון בכפר אדומים. ריבו משתף את קובן והצופים על אבא שנוסע יחד איתו בטרמפים כדי לעזור לו להגיע לישיבה התיכונית, כשעוד אין להם רכב. ומה שיותר מיודח בסיפור הזה, זה שהוא לא שש לדבר על זה. הענווה האמיתית שנטועה עמוק בליבו של היוצר, היא זו שבוקעת מגרונו.
אחר כך מגיעים גם רגעים נדירים של כאב עמוק וחשוף בהן מספר ריבו על החוויה לשיר את השיר "הלב שלי" בגלגלצ עבור עומר נאוטרה, רגעים ספורים לפני שמשפחתו מתבשרת כי הוא בעצם נרצח כבר בשביעי לאוקטובר ואין עוד למה לצפות לבואו. הרגישות המדהימה של ריבו שווה הרבה יותר מסיכת החטופים שלא הונחה בדש בגדו של ריבו באותה תוכנית.
לא היינו יכולים לנחש שמדובר במרואיין מיומן
צריך לומר, לפי מספר ההופעות של ריבו בתקשורת לא היינו יכולים לנחש שמדובר במרואיין מיומן. כנראה שכך הרגיש גם קובן שעשה לו קצת הנחות ולא שאל אותו על הסוגיות הקשות כמו גיוס חרדים, מה שהיה די מתבקש. ועדיין, ניכר שריבו יודע איך לא להשיב על שאלות שהוא לא מעוניין לענות עליהם, כמו דעתו הפוליטית בעניין עסקת חטופים או ההסבר שלו להופעות בהפרדה, מה שמקרב את האמן אל קהל המאזינים.
האישיות המגוונת והרגישה כל-כך של ריבו שמתגלה במהלך הפרק שלובה במוזיקה שלו בצורה מיוחדת. הפרק כולו הוא מעין ניגון אחד גדול, ולאחר כל כמה משפטים, ריבו מציע שהוא ינגן וישיר את מה שעליו הוא דיבר. לפתע השיר "כתר מלוכה" שיצא בתקופת הקורונה נצבע בצבעים שמתריסים במידה מסוימת כלפי שמיים, ונותנים גם למאזין עם קשיים וספקות מקום להרגיש שהוא יכול להתחבר. פתאום השיר "לשוב הביתה" נשמע כחלק מההוויה הישראלית ומתבלטות בו גם מילים מסקרנות וחדשות, שגרמו לי לשוב אליו.