"איחוד הגלויות הזה הוא הסימן שאנחנו בדור של גאולה"

"לפני שנתיים החלטתי להוציא סוף סוף אלבום, והיו חסרים לי שני שירים", מספר לנו יוסי טורצקי. "ואז, מצאתי את המילים של 'נס אלוקי' ונזכרתי בלחן שהלחנתי לאשתי רותי. משם, הדרך הייתה קצרה כדי לשכנע אותה להשתתף בקליפ, שזכה ל-65 אלף צפיות ולשיתופים מכל העולם". כך נפתח סיפורו של הזמר והיוצר יוסי טורצקי שכפי שהוא מספר בראיון מיוחד ל'כיפה'.

הקליפ שחשף את הקשר המיוחד של יוסי ורעייתו רותי, בת העדה האתיופית, הביא לתגובות חיוביות רבות ולהתעניינות גדולה שהביאה אותם ליצור מופע משותף ולהופיע יחד בשירה וסיפור כשהם מתארים את סיפור ההיכרות הייחודי שלהם. "היו תגובות מאד חיוביות לקליפ" מספר טורצקי. "משהו בסיפורם של היהודים הגיעו לארץ ישראל מכל הגלויות תפס את כולם ותוך כדי זה הבנו שאנשים מתעניינים בסיפור שלנו ורוצים לדעת איך התמודדנו עם הקשיים בקשר ועם המנטליות השונה", מספר טורצקי.

"הכרנו בסניף בני עקיבא בלוד, כשהיא הייתה הקומונרית ואני הייתי מדריך. הקשר לא תמיד היה פשוט. נפרדנו בהתחלה והיו לנו קשיים ופחדים והמופע מדבר עליהם ועל הראיה הסופית של הגאולה, וההצלחה לעבור את האתגרים של השילוב בין התרבות האתיופית שממנה רותי באה ובין התרבות של הוריי", מספר טורצקי ומוסיף כי תוך זמן קצר הם הופיעו כבר ביישובים רבים והחלו להופיע גם בפני בתי ספר ותיכונים.

לדבריו, ההיכרות שלו עם העדה האתיופית, שהעמיקה מאד בשנים האחרונות, לימדה אותו דברים טובים רבים. "היכולת שלהם להשתתף בשמחה ובעצב של שאר בני הקהילה היא מפתיעה", אומר טורצקי ומסביר שבעדה האתיופית, כאשר נערכת חתונה, אין מוזמנים אלא כולם מגיעים לחתונה וכולם שמחים ומשתתפים בשמחה בצורה שאנו לא רגילים לראות במקומות אחרים. "זו חתונה של הקהילה, לא משהו פרטי. והשמחה גדולה מאד" הוא מספר בהתרגשות.

"גם, בלוויה אתיופית, להבדיל, כל החברים שהנפטר הכיר אי פעם מגיעים באוטובוסים ופשוט בוכים יחד. זה חסד של אמת שעושים עם אדם שנפטר", אומר טורצקי ומצביע על מנהגים ייחודיים נוספים בהם מצטיינים בני העדה: "הכנסת אורחים נעשה בצורה מיוחדת. אפילו אם האורחים יגיעו באמצע הארוחה, הם עוצרים את הסעודה, ונמצאים עם האורחים. בנוסף, הם מתברכים בהרבה ענווה וכיבוד הורים", טורצקי מספר.

"אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי מבני העדה האתיופית, שקשור גם במשמעותו של חג הסיגד, הוא העקשנות החיובית שלהם. העולים מאתיופיה עברו ייסורים קשים בדרך לארץ ישראל ולמרות כל הקשיים בארץ, הם מתעקשים לא להיכנע, ולהמשיך לרצות להשתקע ולהשתלב בחברה הישראלית", אומר טורצקי.

לשאלה עד כמה הוא חש שישנם באמת פערים בינו ובין אשתו הוא משיב מיד: "אנחנו משפחה נורמטיבית לחלוטין. רותי עלתה מאתיופיה בגיל 6, היא התחנכה בציונות הדתית כמוני ואנו דומים כמעט בהכל, מלבד הניואנסים של המנטליות שמעט שונה".

בשיחה עם טורצקי הוא מפגין הנאה רבה מההיכרות עם התרבות האתיופית. "כשאנחנו מגיעים לבית שלה (של הורי רותי נ"ל), אנחנו שותים 'בונה' וחיים את התרבות שלה, וזה מרתק אותי מאד. לפעמים אני שואל אותם שאלות על החיים באתיופיה, שאלות שאצלם הן מובנות מאליהן. יש הרבה דברים שלמדתי מהם במשך השנים", הוא מספר בהתלהבות.

השנה, בחרו רותי ויוסי טורצקי, שלא לחגוג את חג הסיגד בארמון הנציב, אלא להנחיל את רוח החג על מנהגיו לילדי היישוב בו הם מתגוררים. "בעבר היינו הולכים לארמון הנציב כדי לחגוג יחד עם כל בני העדה, השנה החלטנו לעשות פעילות על החג לילדים ביישוב שבגוש טלמונים כדי שגם הילדים שלנו וחבריהם, יהיו חלק מהחג המיוחד הזה". הוא מספר כי במופע אותו הם הכינו לילדים מספרת רותי על ילדותה באתיופיה. במהלך סיפורה היא מציגה לילדים כלים מאתיופיה ושמלות מיוחדות ומעבירה מסר לבני העדה הצעירים להיות גאים בעדה שלהם.

לסיום מצטט טורצקי את בן העדה האתיופית, הרב משה סלומון: "הילדים שלנו, הכי ישראלים שיש, כי יש להם אבא מאתיופיה וסבתא מהולנד. איחוד הגלויות המרגש הזה הוא הסימן שאנחנו בדור של גאולה, דור של נס אלוקי".