פגיעה עצמית

בס"ד
שלום רב,

הדבר אסור בהלכה וגם לא נכון באופן פסיכולוגי.
אם את מרבה לנהוג כך כדאי שתלכי לטיפול רגשי.
באשר להלכה:
בתורה לא מצאנו התייחסות מפורשת לאדם החובל בעצמו, ואף במקורות התנאיים ההתייחסות לסוגיה זו לא מפורטת.
בפסוק "ואך את דמכם לנפשתיכם וכו'", הקב"ה מלמד שדם האדם יקר, וכי פגיעה בו אסורה לחיות כמו גם לבני האדם האחרים. בפשטות, משמעות הפסוק היא לאדם אחד הפוגע בחבירו, והדם הנזכר בפסוק הוא דם ממש.
בדרשות התנאים על פסוק זה הורחב האיסור. כך, ביחס לאדם המיסב לעצמו נזק או ביזוי, הדגיש ר' יוחנן בן נורי את מימד הכעס, שעלול להוביל לשאר חטאים. לעומתו, תנא קמא ציטט את פסוקנו, ולמד על בעיה בעצם הפגיעה העצמית. ככל הנראה, הבנה זו של תנא קמא כרוכה בדרשתו של ר' אלעזר המופיעה בבבלי, לפיה על אף שבפשט
הפסוק ישנם שני שופכי דם – חיה או אדם אחר – הרי שההתייחסות היא גם לשופך דם שלישי – אדם הפוגע בעצמו. למעשה ההרחבה הדרשנית של תנא קמא בתוספתא כפולה: ראשית, בהבנה שהפסוק מתייחס גם לאדם הפוגע בעצמו, ושנית, בהבנה שלא רק רציחה עצמית נאסרה, אלא כל פגיעה עצמית.

עיין בקישור
http://www.rambish.org.il/journals/k/kovetz_maamarim_magal/vol001/kovetz_maamarim_magal_01006.pdf