שאלה
שלום!
חבר שלי חילוני ונוהג לאמר קידוש איתי בשבת. בשבת שעברה שאל אותי למה הגר בא לאחר הבהמה "בהמתך וגרך בשערך" מפני שאני לא ממש יודעת את משמעות/סיבה של חלק זה של הברכה שום דבר שחשבתי עליו מההגיון לא הצליח לענות על שאלה זוץ אשמח אם תסביר לי כדי ללמוד ולהעביר הלאה.
תודה מראש!
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום
מקור המילים של הקידוש הוא מעשרת הדברות:
"לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ" (שמות כ' ט').
נשים לב לסדר הפסוק: 1) אתה, 2) ילדיך, 3) עבדיך (רכוש אנושי ?!), 4) בהמתך (רכוש גשמי), 5) גויים העובדים אצלך במעמד של "גר תושב".
נראה שהכתוב לא עסק בסדר החשיבות, אלא הם מסודרים ע"פ רמת המחויבות והאחריות שלך להם.
נסביר: אדם אחראי ראשית כל על עצמו, אח"כ על ילדיו, אח"כ על בני ביתו שאינם ילדיו (עבדים), אח"כ על רכושו, ולבסוף בצורה חלקית אחראי האדם לחילול שבת של גוי שהוא "גר תושב" המועסק על ידך בשבת.
וכן נראה מדברי האבן עזרא על הפסוק:
"והנה על כל ישראל לשמור בנו או בתו שהם קטנים, ולא יעזבם שיעשו בשבת מעשה שהוא אסור עליו, וכן העבד והאמה והבהמה, גם הגר שהוא על דתו, והוא גר שער, על זה התנאי ידור בארצך שלא יעשה מלאכה בשבת. הנה טעם כל אלה הנזכרים אתה וכל מי שהוא ברשותך, רק הפרש יש ביניהם בדין. והנה פירש למה מצות שבת"
וכן נראה מדברי הרמב"ן כאן:
"וגרך אשר בשעריך - על דרך הפשט גר שער לעולם הוא גר תושב שבא לגור בשערי עירנו וקבל עליו שבע מצות בני נח, והוא הנקרא "גר אוכל נבלות" (ע"ז סד ב) שאמר בו הכתוב (דברים יד כא) לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה. ולכן לא היתה בו המצוה שיאמר "לא תעשה בו מלאכה האזרח והגר", אבל לנו יצוה שלא יעשה מלאכה לצרכינו כקטנים והבהמה, והוא בעצמו אין עליו זאת המצוה, ועושה מלאכה לעצמו בשבת."
אני מקוה שהסבר זה מניח את הדעת
כל טוב