תפילה לזיווג

שלום לשואלת!
הנני מבין כך את שאלתך, בחור צריך להתפלל שהשי"ת יזמין לו בחורה הגונה, וכן בחורה צריכה להתפלל שהשי"ת יזמין לה בחור הגון.
מה יהא אם רות בקשה את בועז והחליטו להנשא – האם כדאי שרות תמשיך להתפלל שהשם יתברך ימציא לה זיווג הגון?
ומה יהא אם הם התארסו מכבר? ומה יהא בערב כלולותיהם בברכת "שומע תפילה" – האם גם אז תבקש זווג הגון ולהיפך?
ובכן, התפילה צריכה להיות זכה וברה וברורה, תמיד צריך להתפלל להשם יתברך בשפה ברורה ובנעימה קדושה ולבאר בשפתיו את בקשתו.
ובשיא התפילה יקיים מה שכתב השולחן ערוך (או"ח צ"ח):
"יתפלל דרך תחנונים כרש המבקש בפתח ובנחת…"
כאשר אין עדיין לאדם אשה שאותה הוא הכיר, עליו להתפלל שהשי"ת יזכהו למצוא את זווגו ההגון והראוי לו, וכאשר מצא אשה ומצא טוב – יעתיר להשי"ת תפילה שתאות להסכים להנשא לו, וכאשר הסכימו שניהם, יתפללו שהשי"ת יגזור שהשידוך הזה יהא לטובה ולברכה.
ושיזככם ה' לבנות בית לשם ולתפארת עם בנים ובנות שעוסקים בתורה ובמצוות.

והנה, כל זמן שעדיין לא מצאו, וכשיש ספיקות וכשלא החליטו – יתפללו בכוונה כללית.
ומעת שקבעו להם להנשא למה לא יפרשו בשפתותיהם ובלבם את שם הבחור ושם הבחורה??
למה לא לבקש מהקב"ה שיהא הבנין הזה כשמו המפורש לטובה ולברכה, לקדושה ולטהרה?
והנה אני פותח בחומש וראה איך היה ה"שידוך" היהודי הראשון בעולם, וכך אני קורא:
"ויצא יצחק לשוח בשדה" – למה? אומר רש"י, "לשון תפילה", התפלל.
מה התפלל? מנחה! ומה ביקש ב"שומע תפילה"? שהשי"ת יזכהו לאשה טובה וכשרה כשׂרה אמו.
עוד הוא מסיים תפילתו, תפילת מנחה הרצויה לפני בורא העולם וירא והנה גמלים באים – זווגו בא אצלו.
ואז "ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפול מעל הגמל" – למה נפלה? "הכניעה ראשה לכבוד יצחק" כדברי הספורנו, כלומר ראתה שיש כאן איש גדול וקדוש. מה עשתה? "ותאמר אל העבד – מי האיש הלזה"
למה שאלה? שואל הרשב"ם וכי לכל איש שהלך שאלה מיהו? אלא רצתה לדעת את שמו כדי להתפלל עליו – ומה התפללה? שיהא ביתם נאמן וישר כבית אברהם.
ואכן כך בדיוק היה ותפילותיהם נשאו פרי.
לא ראיתי מקום ואינני יודע למה לא לבאר את השמות? מה רע בכך?
אדרבה, יתפללו זה על זו כל הזמן עד החתונה ועד בכלל כל ימיהם.