תיאטרון ויהדות.

ב"ה


תמר,

ברכות שמיים מעל!

שני הצדדים שהעלית בשאלתך נכונים.
מ חד מצאנו הלכה מפורשת הדורשת לכסות את הדברים המכוערים, "ויתד תהיה לך", ומכאן שגם בעינייני צניעות ושאר הדברים המצויים בעומק הנפש יש לכסות ולמצוא את הדרך הנכונה כיצד להתמודד איתם. החשיפה של כל הכיעור והרוע שיש בנפש האדם כלפי חוץ מתוך טענה שיש בכך ביטוי ליושר פנימי, להתמודדות וכו', גרמה הרבה קלקולים בעולם. יותר תרמה תופעה זו ללגיטימציה של הקילקולים מאשר להתמודדות העמוקה איתם. מי אמר שצריך לדבר על "הכל"? מדוע שלא נשאיר חלק מהדברים חתומים או לחילופין שנדון בהן בדרך ראויה, בפורום ראוי ונכון?
אומנם, באותה מידה יש בתיאטרון כח לחשוף את הכוחות החיוביים שיש באדם. אותם יצרים חיוביים, אותן אנרגיות הנמצאות בתוכנו ויש מי שלא יכול לבטאם במילים אלא בתנועה, בהבעות פנים וכו'.
לכן, השאלה החשובה היא מאיפה "יוצא" התיאטרון.

לדידי, ניתן להתבונן במצוות השכרות בפורים. לכאורה, זו מצווה נוראית. הרי השיכור לא שולט על עצמו, ואי לאוזניים ששומעות אדם בגילופין המוציא החוצה את כל מה שבתוכו...כיצד ניתן, אם כן להבין מצווה מסובכת ומסוכנת זו? לא בכדי מפורסם הפסוק: "נכנס יין - יצא סוד".
אלא, שהשאלה היא מאיזה רקע נפשי ורוחני בא האדם. סהדי במרומים, שבשנות לימודי בישיבות ראיתי שיכורים רבים. דווקא ימים אלה זכורים לי כימים שלש התעלות. אז פרצה חוצה גדלות האדם ולא שפלותו.
לכן, חשוב שהאדם העוסק בתחומים כגון תיאטרון יבוא ממקור הקודש, דווקא מי שעוסק בתיאטרון צריך להיות מחובר יותר לעולם הקודש.

כמו כן, הערתך בדבר המשימה הגדולה של חידוש עולם התיאטרון והעמדתו על אדני הקודש הינה צו השעה. אומנפ יש להבחין בין תיאטרון הבא כתגובה למציאות לבין תיאטרון של לכתחילה.

דווקא בגלל שהציבור שלנו חשוף לעולם התרבות עלינו לחדש את העיסוק בתחום ולהציב בו ביטוי לחיים שלמים של עם ישראל בארץ ישראל.

חשוב שהעיסוק בתיאטרון יהיה ברמה גבוהה מאוד, כדי להמחיש שאין סתירה בין ההקפדה על העקרונות הרוחניים לבין המקצועיות.


כל טוב,

שי