שאלה
שלום לכבוד הרב
משחר ילדותי לימדו אותי כי עולם הזה הוא בבחינת פרוזדור לפני הטרקלין-עולם הבא, וכי על נשמתנו שחוצבה מכסא הכבוד, נגזר לשוטט בעולם החומר במטרה לזכך ולהכין עצמה לקראת עולם האמת, שהוא הוא עדן הנשמות.
והנה דווקא לאחר שהצליחה הנשמה להתנתק ולהיפרד מכבלי העולם הזה וכביכול הנשמה כבר שורה תחת כנפי השכינה (כוונתי כמובן לבן אדם שנפטר מן העולם), אז אנו מתפללים לתחיית המתים ולחזרת הנשמה לעולם החומר??
הנשמה מתענגת לה תחת כסא הכבוד ואנו מתפללים לתחייתה שוב בעולם השקר שממנו עלתה למעלה??
שאלתי, אם כן, מה פשר תפילה לתחיית המתים לאור זאת?
תודה
יוני ד
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וטוב.
דומני שהמסקנה המתבקשת היא שהשקפתך לגבי היחס בין העולם הזה לבין העולם הבא היא מוטעית. כאשר ר´ יעקב אמר שהעולם הזה הוא פרוזדור לעולם הבא, הוא המשיך והבהיר את כוונתו: יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה. כלומר: העולם הזה הוא פרוזדור - מבחינה אינטרנסטית. מי שיזכה לגן עדן, ייהנה יותר בעולם הבא. אך העולם הזה הוא העיקר מבחינת עבודת ה´ - "תורה ומעשים טובים". בעולם הזה עובדים את ה´, ולא בעולם הבא. ולכן גם לעתיד לבוא נפשותינו יחזרו לגופינו, משום שהקיום האמיתי שלנו הוא בעולם הזה, נשמה בתוך גוף.