תו"מ וכל מיני שאלות

ליאת שלום,
להלן הסדר וההלכות הקשרות לתרומות ומעשרות כפי שמובאים בסידור "קול אליהו" - סידורו של מרן הראש"ל הרב מרדכי אליהו שליט"א.

א. לוקח יותר מ"אחד ממאה" בידו, ואומר:
אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁבּיָדִי יִשָּׁאֵר טֶּבֶל.

ב. הַמְעַט יוֹתֵר מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁבּיָדִי בִּצְפוֹן הַפּרִי יהֵא תּרוּמָה גּדוֹלָה עַל הַכֹּל. אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁבּיָדִי ועוֹד תִּשְׁעָה חֲלָקִים כּמוֹתוֹ בִּצְפוֹן הַפֵּירוֹת הֵם מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן. אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁבּיָדִי שֶׁעֲשִׂיתִיו מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, יהֵא תּרוּמַת מַעֲשֵׂר.

ג. בפירות של השנים א. ב. ד. ה. של השמיטה, יאמר:
עֲשָׂרָה חֲלָקִים בּצַד דָּרוֹם שֶׁל הַפֵּירוֹת הֵם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי *. הֵם וחֻמְשֵׁיהֶם מחֻלָּלִים עַל פּרוּטָה שֶׁבַּמַּטְבֵּעַ שֶׁיִחַדְתִּי לָזֶה.

ד. בפירות של השנים ג. ו. של השמיטה, יאמר:
עֲשָׂרָה חֲלָקִים בּצַד דָּרוֹם שֶׁל הַפֵּירוֹת הֵם מַעֲשֵׂר עָנִי.

ה. אם מסופק מתי גדלו או חנטו הפירות, יאמר כאמור בסעיף ג, ויוסיף בסוף:
אִם צָרִיךְ מַעֲשֵׂר עָנִי, הֲרֵי מַעֲשֵׂר עָנִי בִּדְרוֹם הַפֵּירוֹת.


אם מפריש תרומות ומעשרות מטבל ודאי, לפני ההפרשה יברך:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בּמִצְוֹתָיו וצִוָּנוּ להַפְרִישׁ תּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת.

*לפני פדיון מעשר שני יש הנוהגים לברך:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בּמִצְוֹתָיו וצִוָּנוּ עָל פִּדְיוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.

בספק טבל, אין מברכים. כשמעשר שמן, יין, או נוזל אחר, יקח כלי קטן וישים בו יותר מאחד ממאה, ויאמר את הנוסח כדלעיל. אך במקום פרי - פירות יאמר "כלי".

הלכות תרומות ומעשרות

1. פירות, ירקות או קטניות, שגדלו בארץ ישראל, יש בהם קדושה, הם טבל, ואסורים באכילה עד שיפרישו מהם תרומות ומעשרות.
2. תרומה גדולה, מעשר ראשון ותרומת מעשר, מפרישים בכל השנים שבין שנת שמיטה אחת לשנת שמיטה הבאה, חוץ משנת השמיטה עצמה שבה אין מפרישים תרומות ומעשרות כי הכל הפקר.
3. מעשר שני מפרישים בשנים א' ב' ד' ה' לשמיטה, ובשנים ג' ו' מפרישים מעשר עני.
4. יש חילוק בין ירקות לפירות העץ, שלענין ירקות מתחילה השנה בא' בתשרי, ולכן לדוגמא, ירקות שנקטפו עד ערב ר"ה של השנה השלישית, יפריש מהם מעשר שני, ומה שנקטף לאחר ר"ה, יפריש מהם מעשר עני. אמנם לפירות האילן מתחילה השנה רק בט"ו בשבט, ולכן אם קטף פירות, שחנטו לפני ט"ו בשבט של השנה השלישית, יפריש מהם מעשר שני, ואם חנטו אחרי ט"ו בשבט - יפריש מהם מעשר עני.
5. אין מפרישין תרומות ומעשרות מפירות וירקות של שנה זו, על פירות וירקות של שנה אחרת, ולכן לדוגמא, אם ליקט ירקות בערב ר"ה ולא עישר מהם, ובמוצאי ר"ה ליקט ירקות נוספים, אינו יכול לעשר מירקות של מוצאי ר"ה על מה שליקט בערב ר"ה. וכן לא יפריש ממין על שאינו מינו.
6. שיעורי הפרשת תרומות ומעשרות: תרומה גדולה בזמן הזה, שיעורה כל שהוא. מעשר ראשון 10% ממה שנשאר לאחר הפרשת התרומה הגדולה. תרומת מעשר 10% מהמעשר הראשון, והוא 1% מכל הכמות. מעשר שני או מעשר עני 10% ממה שנשאר אחר הפרשת תרומה גדולה ומעשר ראשון.
7. תרומה גדולה ותרומת מעשר אסורות לישראלים וללויים, ואינן נאכלות אלא לכהנים טהורים, ומכל מקום כיון שבזמן הזה כולנו בחזקת טמאי מתים, לכן תרומה גדולה ותרומת מעשר אסורות בזמננו לאכילה גם לכהנים, ולכן יקברן או יעטפן בניילון ובנייר וישימן באשפה. אולם שמן של תרומה יכול לתתו לכהן, והכהן יכול להשתמש בו להדלקה בלבד, וכן יכול הכהן להאכיל את התרומה הטמאה לבהמות שלו או של כהן אחר.
8. מעשר ראשון ניתן ללוי, ומהדין הלוי צריך להפריש תרומת מעשר אך נהגו שהבעלים מפרישים את תרומת המעשר. הנשאר ביד הלוי הוא חולין גמור, ויעשה בו הלוי כרצונו. בירקות ופירות שהם טבל ודאי, דהיינו כשברור שלא הופרשו מהם תרומות ומעשרות, חייב לתת מעשר ראשון ללוי, גם בזמן הזה. אולם כאשר הפירות מועטין, אין כדאיות ללוי לבוא ולקבל חלק מהפרי, כגון המפריש מעשר ראשון מקילו עגבניות, שאין כדאי ללוי לבוא לקבל עגבניה או חלק מעגבניה, לכן נהגו להלוות סכום כסף ללוי, שרגיל ליתן לו, מעשר, ובמקום שהלוי יחזיר את החוב, בכל פעם שיש למלוה מעשר ראשון, יאמר: "אני מקנה מעשר ראשון זה ללוי", ויעריך כמה שוה אותו מעשר ראשון, ויאמר או ירשום שלוקח את הפרי על חשבון החוב, וכן יעשה על דרך זה, עד שיפרע כל החוב. אך בספק טבל, אין חייב ליתנו ללוי.
9. מעשר עני ירקות ופירות שהם טבל ודאי, חייב לתת מהם מעשר עני לעני, גם בזמן הזה, אולם אם הפירות מועטין ינהג כאמור לעיל במעשר ראשון. אך בספק טבל אין חייב ליתנו לעני.
10. מעשר שני יכול לפדותן במטבע שיחדהּ לכך (ראה לקמן) וצריך לפדות גם את חומשו, ועל כן יאמר בשעה שפודה: "ומעשר שני הוא וחומשו יהא מחולל על פרוטה, במטבע שיחדתיה לחילול מעשר שני". מעשר שני פודים בפרוטה, וערך הפרוטה הוא 1/40 גרם כסף. לדוגמא: אם מחיר גרם כסף הוא שקל אחד, הרי פרוטה שווה שתים וחצי אגורות, ולכן יכול לקחת שקל, ולהפריש עליו מעשר שני ארבעים פעם. ויפדה במטבע של מתכת, ולא בשטר של נייר, ועדיף לקחת מטבע מתכת של 5 שקלים.
11. לאחר שהפריש ארבעים פעמים, והמטבע כולה נתפסה בקדושת מעשר שני, יכול לחלל מטבע זו, על פרוטה של מטבע אחרת, ואומר: המטבע שבידי של מעשר שני מחולל הוא וחומשו על פרוטה שבידי. את המטבע, יש לשחוק או לזרוק לים.
12. אפשר לחלל על פרי או אוכל השוה פרוטה, ואז אומר: המטבע שבידי של מעשר שני מחולל הוא וחומשו על שוה פרוטה שבידי. את הפרי או האוכל יקבור באדמה, וכדו'.
13. יש שלא מחללים את כל המטבע על הפרוטה, אלא אומרים: המטבע שבידי של מעשר שני מחולל הוא וחומשו על המטבע שבידי, חוץ מפרוטה חמורה שבו".
14. אין מפרישין תרומות ומעשרות בשבת ויו"ט.
15. בערב יו"ט של פסח של השנה הרביעית של השמיטה, וכן של שנת השמיטה עצמה, אם נשארו בידו תרומות ומעשרות שלא ביערם, חייב לבערם. וכן חייב הוא לפדות או לאבד את המטבע המיוחד למעשר שני, וכן לתת מעשר עני לעני. ואם לא קיים ביעור מעשרות אז, יכול לקיים עד ערב שביעי של פסח.
16. לפני שיפריש תרומות ומעשרות, טוב שיזלף מעט מים על הפירות המיועדים להפרשה ויגע בהם בידיו, כדי שיטמאו.
17. פירות של גוים שגדלו בארץ ישראל וגם נגמרה מלאכתם ע"י גוים, פטורים מתרומות ומעשרות. הקונה מן הגוי ענבי יין ועשה מהם יין או שאכלם, חייבים במעשרות. ואם קנה ענבי אכילה ואכלם, פטורים ממעשר, ואפילו עשה מהם לבסוף יין, ויש מחמירים אם עשה מהם יין. ויש לשאול שאלת חכם מה נקרא "גמר מלאכה" לגבי כל פרי ופרי.
באשר לשאלותייך על נטילת ידיים במצבים שונים.
סדר נטילת ידים בבקר:יטול כלי מים בימינו וימסרנו לשמאלו,ושמאלו תיטול על ימינו פעם אחת, ואח"כ יעביר את הכלי לימינו ותטול ימינו על שמאלו פעם אחת, וכך יש לעשות על כל יד שלש פעמים לסרוגין,נטילה לסירוגין מסלקת רוח רעה.לאחר הנטילה יש לשפשף ידיו זו בזו ג' פעמים מגביה ידיו ומברך לפני הניגוב על נטילת ידים.
אלו הם החייבים נטילה ג"פ לסרוגין: הקם מהשינה, הנכנס לבית הכסא, והיוצא מבית הקברות,ההולך בתוך ד' אמות של מת.
כל הנ"ל חוץ מהקם מהינה אינם צריכים ברכה ואינם צריכים נטילה לתוך כלי,אבל כולם צריכים שיעור רביעית.והיוצא מבית הכסא מברך ברכת "אשר יצר".
להלן הצריכים נטילה פעם אחת משום נדנוד רוח רעה:היוצא מבית המרחץ, הנוטל ציפורניו אפילו בחלקם, ומי שהכניס את ידיו בלבד לבית הכסא, המתגלח והמתפר.ובכל הנ"ל המחמיר ליטול ג"פ תע"ב.
להלן הדברים הצריכים רחיצה משום נקיות,ולכן די בפעם אחת, והם: החולץ נעליו בידיו, הנוגע בידיו בנעלים, הנוגע במקומות הרגילים להיות מכוסים בגופו, החופף ראשו, הנוגע בכינה, והמחכך בשערות ראשו.
בברכה וכל טוב
שמואל זעפרני