שאלה
שלום רב, לפני יומיים ב"ה יצא לי לעשות מצווה גדולה מאוד. שימחתי אישה זקנה בדרך מאוד משמחת..אני יודעת שאסור להתגאות בזה שעשיתי מצווה גדולה אבל אני מרגישה צורך כן לספר,וחס וחלילה ממש לא בשביל להתגאות!! אלא בשביל שאנשים ימשיכו ויעשו כאלה דברים שבשבילנו הם קטנים אבל בשביל אחרים אלה דברים גדולים!!..אז רציתי לדעת אם אני יכולה לספר או שעדיף בכל זאת לא לספר..?
תשובה
שלום רב
עשיית מעשים טובים זה דבר שהקב"ה מצפה מאיתנו כיהודים. ככל שמנסים ומשתדלים יותר שכל מעשינו יהיו טובים - מבחינה חברתית, רוחנית, תורנית ואישית, כך אנו מתקרבים יותר לעשיית רצונו של הקב"ה. לתיקון העולם במלכות ש-די.
לכן צריך גם לפרסם דברים טובים שעשינו אם אנו יודעים שהם יביאו תועלת לציבור. להראות לעולם שהנורמה היא עשיית מעשים, ולא להפך, זה חלק מהתיקון שאנו מנסים להביא לעולם. כל היום אנו מדווחים בתקשורת על המעשים הרעים שאנשים עושים, ובעצם בחוסר מודעות אנו הופכים את המעשים הרעים ללגיטימיים. ברגע שאנו מעמידים להפך, את המעשים הטובים כנורמה - אנו מציבים אתגר חדש בפני כולם - להיות טובים.
מצד שני, גם למעשים טובים יש חשש ל"מדרון חלקלק". כאשר אנו שומעים רק שבחים מאנשים ששומעים על מעשים טובים שעשינו - אנו מגיעים לגאווה מסוכנת, שעלולה להביא אותנו להתלות במעשים שעשינו בעבר, בלי כל נסיון להמשיך לעשותם בהווה - וכך אנו הורסים יותר ממתקנים.
אני חושב שעלייך לספר את מה שעשית בצורה ברורה וחלקה כדי להעמיד נורמה של טוב. כל פעם שאת מספרת את הסיפור תעשי שני דברים: א. תאמרי לעצמך שרק מילאת את תפקידך בעולם. ב. תאמרי לכל שומעייך שזהו רק בורג קטן במערכת תיקון העולם שאנו מעמידים לעצמנו.
בצורה כזאת תוכלי למנוע מעצמך הגעה לגאווה שלילית, ובמקביל, להמשיך להגביר את הטוב.
אריאל
(המשיב אינו רב)