נדר שלא ידעתי עליו?

שלום נועם,

א. ראשית, כל הכבוד שאת קבלת על עצמך לקרוא מספר תהלים באופן קבוע. במיוחד בשביל מישהי ש"חדשה כאן" העניין מעיד על רצינות, ובוודאי משפיע מאוד על נפשך.
ב. ועוד דבר - צריכים לפחד מה' ויש גם מקום לחשוש מלעשות עבירה - אבל תמיד השמחה של התקדמות ועלייה חייבת להיות הבסיס של העבודה שלך. מי שמתחיל את הדרך באמונה ובקיום מצוות נמצא תמיד בהרגשה שהוא או היא עלולים לפספס משהו, לעשות משהו "לא בסדר", ומתוך הרצון הגדול שהולך ומתגלה להתקדם ולהתחזק יש הרגשה תמיד של אשמה. וזה לא אמיתי. תהיי בטוחה שהקדוש ברוך הוא שמח בך שאת בחרת בדרך זו, וגם אם "תפספסי" מתוך אי ידיעה הוא מקבל את הרצון הטוב שלך. וכאשר תמשיכי ותלמדי ותתוודעי ל"פספוסים" שעשית מתוך אי ידיעה, תתחרטי מתוך עומק הלב והקדוש ברוך הוא יסלח בטוב.
ג. לגבי עצם השאלה. נכון - מנהג טוב שאדם מקבל על עצמו, כמו אמירה קבועה של פרקי תהילים, נחשב כנדר.
אדם יכול להתיר נדר אם מתברר לו שהוא קיבל על עצמו משהו מבלי להבין כמה שיהיה לו קשה לקיים אותו. במקרה זה עליו ללכת לרב שמתוך שיחה על שורש הנדר יוכל להתיר אותו.
ד. מבחינתך לא ברור משאלתך אם קבלת על עצמך לכתחילה לקרוא תהילים עד שתגמרי את הספר או שתקראי ללא גבול בזמן או שלא חשבת לכתחילה על שאלה זו. אם קבלת לקרוא ללא גבול ועכשיו נראה לך שזה קשה מדי, את חייבת ללכת לרב שיתיר את הנדר. אם חשבת שתקראי עד סוף הספר או חשבת סתם מבלי לפרט, את יכולה להפסיק כשתגיעי לסוף הספר מבלי חובת התרת הנדר.
ה. אם אדם חלה ובגלל זה אינו יכול לקיים התחייבות שקיבל על עצמו, הוא לא חטא היות וזה נקרא "אנוס", ו"אנוס" פטור מהתחייבות כל עוד הוא נשאר במצב של "אנוס". כך גם אם נרדמת. לגבי "שכח" המצב קצת יותר עדין. זה נקרא "שוגג", ויש לעשות תשובה על כך - להתחרט, לקבוע דרכים להיזכר בעתיד ולא לפספס ולתת צדקה מסוימת על כך.
והעיקר, ברוך השם על מה שאת עושה, תמשיכי בדרכך והקדוש ברוך הוא יהיה בעזרך.
בברכה, דוב ברקוביץ