שאל את הרב

למה מקווה?

חדשות כיפה הרב שמואל אליהו 25/07/18 14:52 יג באב התשעח

שאלה

מי קבע שנשים חייבות ללכת למקווה לאחר הווסת החודשי? מה יש במיים של המקווה שהופך אותם למטהרים? מה עומד בכלל מאחורי הרעיון של המקווה ומתי קבעו אותו?

כל השאלות האלה התעוררו בי בגלל שחשבתי על כל הקטע אחרי יציאת מצריים.... אני נוטה להאמין כי בזמן שהות הנשים 40 שנה במדבר הם קבלו מחזור ולכן אני שואלת איך הם היו אמורות "להיטהר" אחרי המחזור אם אין מיים במדבר וגם המיים שישנם במדבר הם לא בדיוק מטוהרים או מקודשים או משהו בסגנון כי הם מי גשמים שירדו מההרים או נקוו בבורות או תעלות ולכן אני לא מאמינה שהייתה להם סגולה כל שהיא אז שוב אני שואלת מאין הגיעה כל הקונספט של המקווה?

מקווה לתשובה מהירה ואודה לכם מאוד עם תחשבו על זה ברצינות

מודה לכם מראש

בכבוד רב

תשובה

שלום רב לך, ציפי.



בשאלתך שאלת מה מיוחד במקוה, או ליתר דיוק מה מיוחד במימי המקוה. ובכן, התשובה היא שהם לא מיוחדים בכלום, ולכן הם הכי טובים לטהרה, כי בזה הם הכי מיוחדים. אני מניח שהמשפט הזה שכתבתי קצת מבולבל וסותר את עצמו, אך כדאי לדבר קצת על טומאה וטהרה, ומה תפקיד המקוה בכל הסיפור הזה.



כידוע, 'טומאה' זה לא מושג הקיים רק אצל האשה. כל אדם כשהוא מת הוא 'טמא', ומי שנוגע בו או נמצא באותו בית שהוא נמצא, נטמא גם- כן. גם בהמה טהורה שמתה היא טמאה, וכן גבר היוצאת ממנו שכבת זרע. אלו לא המקרים היחידים בהם התורה אמרה לנו שיש טומאה, אבל אלו דוגמאות מספיקות שבעזרתם נוכל למצוא מכנה משותף לכל נושא הטומאה. הטומאה מופיעה כאשר יש חיסרון של חיים בעולם. לכן אדם שמת- הוא טמא, בהמה שמתה היא טמאה, וגם אשה המקבלת מחזור היא טמאה. המחזור הרי נובע מאפשרות לקליטת הריון שלא מומשה, ולכן היה פה פוטנציאל של חיים ממשיים. כשפוטנציאל זה לא מומש, האשה נעשית טמאה. אותו הדבר בגבר שיוצא ממנו שכבת זרע. יש כאן פוטנציאל של חיים, ומשזה לא מומש, הוא נעשה טמא. זהו העיקרון: היו חיים (או פוטנציאל לחיים) שנפסקו.



התורה חייבה אותנו, הדריכה אותנו, לעשות מעשה מסוים בשביל להטהר, להתנקות, מטומאה זו, מחסרון חיים זה.


ההגיון הוא כזה: אם הטומאה היא חסרון חיים, חזרה למצב של טהרה הוא התגברות כוחות החיים. כאן מגיע תפקיד המקוה. מי המקוה הינם מים שהתורה קוראת להם "מים חיים". מים חיים בהגדרה הלכתית אלו כל המים הטבעיים, לפני שעברו דרך איזה כלי, ולפני שנעשתה בהם איזו עבודה: מי גשמים, נהר, ים או מעין. המים מסמלים את ההתחדשות והחיים, אבל רק מים כאלה שהם מתחדשים בעצמם.



אנחנו טובלים כל גופנו במים אלו, ויוצאים אחרים, עם חזרה של כוחות החיים, לאחר שהיינו ב"מים חיים". (כמובן, אין זה דבר רפואי, שאנחנו מחכים שיחזרו החיים, שהרי אף אחד לא יחזיר לחיים את האדם שמת או את הביצית שהלכה לאיבוד. הכל הוא מבחינה רוחנית, שהוא המימד המכתיב את המציאות.)



איני יודע אם את יודעת, שבמהלך בניית מקווה משאירים את הגג פתוח כדי שלתוך המקוה ירדו מי גשמים, מפני שמים אחרים אסורים.



זה מה שכתבתי לך בהתחלה, מי המקוה הם דוקא אלו שלא היה בהם שום דבר מיוחד, אלא היותם טבעיים הוא הגורם המטהר. רק אם הם טבעיים הם נקראים "מים חיים".



לצערנו, מאז שחרב ביהמ"ק בטלו רוב דיני טומאה וטהרה. בת המקדש הוא המקום שבו היו הרבה הרבה חיים. שם נוצר אדם הראשון ולמעשה כל האנושות. שם מקור החיים. מאז חורבנו - החיים שלנו מאוד חסרים.



אין לנו היום מציאויות של קודש כמו אז מלבד מקום אחד. המקום היחידי בו זה נשאר הוא הבית היהודי, בדיני טהרת המשפחה. כי שם נוצרים חיים!!.



כל הכבוד לך שאת רוצה לקיים תורה ומצוות מתוך הזדהות.



אני מקוה שתשובה קצרה זו תוכל לחזק אותך, ולחבר אותך לשורש המצווה. כמובן שאם רצי יותר עומק בזה את מוזמנת לכתוב לנו.



יש בודאי שיעורים עם עומק במקום שבו את נמצאת ויכולה למצוא את השיעור שמדבר אליך.



כל טוב.



וראי עוד:


https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=27920

כתבות נוספות