כללי

שלום.

תשובה:
א. המשנה (ברכות יג ע"א)מביאה מחלוקת "בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע - שואל מפני היראה ומשיב" כל זה "דברי רבי מאיר אולם "רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם." ומסבירה ש"אלו הן בין - הפרקים: בין ברכה ראשונה לשניה, בין שניה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר"
ב. נפסקה הלכה כר' יהודה ש"בין הפרקים, שואל בשלום אדם נכבד, ומשיב שלום לכל אדם. ובאמצע, שואל בשלום מי שהוא ירא ממנו כגון: אביו או רבו, או מי שהוא גדול ממנו בחכמה וכ"ש מלך או אנס, ומשיב שלום לאדם נכבד ואפילו באמצע הפסוק, חוץ מפסוק שמע ישראל ובשכמל"ו שלא יפסיק בהם כלל, אם לא מפני מי שירא שמא יהרגנו." (שו"ע או"ח סי' סו ה"א. רמב"ם הל' ק"ש פ"ב הט"ו).
ג. "נחלקו בו רבותינו בענין הפסקה בק"ש וברכותיה לקדיש ולקדושה וברכו אם פוסק אם לאו יש מי שאומר שאע"פ ששואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד אפילו הכי אינו פוסק לקדיש ולקדושה דכיון שעוסק בשבחו של מקום אין לו להפסיק בשביל שבח אחר ורוב המפרשים הסכימו שפוסק אפילו באמצע הפרק דלא גרע ממה שפוסק לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד וכן הסכים ה"ר יונה... וכן דעתי מסכמת" (ב"י או"ח סי' סו סעי' ב - ג בשם הרא"ש) וכ"פ בשולחנו הטהור (שם סעי' ג) ש"לקדיש ולקדושה ולברכו, מפסיק אפילו באמצע הפסוק"
ד. כותב המ"א (שם סק"ה) ש"מה"ט נ"ל דאם שמע קול רעמים יפסיק ויברך" וכ"פ בערוה"ש (שם סעי' ו). "מפני שהיא מצוה עוברת." (שו"ת יחוו"ד ח"ב סי' כז) "ויש חולקין דכיון שהוא עוסק בשבחו של מקום אין לו לפסוק בשביל שבח אחר ולא דמי לכל הני דהוי דבר שבקדושה [תבואות שור וא"ר ושארי אחרונים] גם מח"א משמע דאם שמען באמצע אין לו לברך עליהן כ"א כששמע אותן בין הפרקים." (מ"ב שם סקי"ט). וכ"פ בילקי"ו (ח"ג סי' נט סעי' כח).
ה. אולם הגר"ע יוסף שליט"א כותב (שם) ש"הסכימו הרבה אחרונים שאף השומע קול רעמים באמצע קריאת שמע וברכותיה, יפסיק ויברך שכוחו וגבורתו מלא עולם בשם ומלכות" ולא נחה דעתו עד שכתב ש"רוב האחרונים הסכימו לדברי המגן אברהם"
ו. "ולגבי פסוקי הזמרה" יש מחלוקת שי"א שנלמד "במכל שכן מברכות קריאת שמע שיש לו להפסיק לברך על הברקים והרעמים" אולם "הרב בית עובד דיני פסוקי דזמרה כתב דנראה דלהחולקים על המגן אברהם גבי ברכות קריאת שמע הוא הדין בפסוקי דזמרה" אך "כתב על זה בשו"ת וישב אברהם סימן ו' דאינו מוכרח דפסוקי דזמרה קיל טפי" והביא ראיה "מדברי הרמב"ם (שו"ת פאר הדור סי' תמז) שכתב שאין שום איסור בברכה על הציצית ותפילין בין המזמורים" משום "שאין הפסקה כזאת בפסוקי דזמרה אסורה, ואינה תפלה ולא קריאת שמע עד שיאסור הפסקה כזאת. ע"כ. ומשמע דלא אתי עלה כלל מפני שהיא מענין חובת קריאת שמע ולא חשיב הפסק אלא דס"ל דהגם רחשיב הפסק מכל מקום הפסק כזה שהוא מפסיק לכבוד המקום לצורך ברכה ושבח אין לאמור ועוד דאף על גב שהוא חובת קריאת שמע מכל מקום אינו חובת פסוקי דזמרה" אולם קשה שכן מרן לא סובר כן ו"בסימן נג פסק שאין לברך על עטיפת ציצית בין פסוקי רזמרה לישתבח ומשמע באחרונים שם דהוא הדין באמצע המזמור" אך יש לחלק ש"היינו טעמא דכיון שאפשר להפסיק ולברך בין מזמור למזמור אין להתיר לברך באמצע המזמורים בלא שום צורך אבל ברכת רעמים וברקים שהיא ברכה עוברת ויש צורך בדבר להפסיק אין לאסור הפסקה כזאת"
ז. סיכום:
1. יש מחלוקת אם ניתן לברך באמצע למעשה ראוי לברך רק בין הפרקים שנמנו לעי' אולם הסומך על דברי המ"א אינו מפסיד.
2. לאלו הנוהגים כמ"א וודאי יש להורות לברך בפסוקי דזימרה ואלו הנוהגים כחולקים י"א שלא יברך וי"א שיברך וכן עיקר. וה"ה בפרקים שלאחר תפילת שמונה עשרה.
3. בתפילת שמונה עשרה אין צריך לומר שלא עונה.
ח. "ראוי לכל איש לבב וירא חטא להתודות בכל לילה על עונותיו בכלל בסדר אשמנו שכולו לכמה מיני עבירות אך חייב גם כן להתודות בפרט מפורש בכל לשון שהוא שומע אי זה עון פרטי אשר נכשל בו והנכון וישר הוא לחשוב במעט מיתון על כל מה שפשע באותו היום מעת קומו עד שכבו ואם יזכור אי זה דבר שעשה שלא כהוגן יתודה עליו בלב נשבר ובדמעה ויראה עצמו כאלו עומד בדין הנורא לפני שופט כל הארץ ב"ה ויקבל עליו ארבע מיתות ב"ד כאילו עבר עליהם ואם ככה הוא עושה אשריו ואשרי חלקו כי נכלל בכלל החסידים הקדמונים אשר נקראו בספר הזוהר בשם מארי דחושכנא ויאמר כל הוידוי מעומד ואם ירצה לעשות כל הסדר מעומד הוא טוב מאד" ("בית עובד" סדר ק"ש על המטה).
ט. כל יום שאין אומרים בו תחנון אין אומרים גם במנחה לפניו, אחד הימים הללו זה ר"ח. (שו"ע או"ח סי' קלא סעי' ו). ברור לפי זה שאין לומר תחנון בערב ראש חודש, אולם, במוצאי ראש חודש ניתן לומר.
י. בברכ"י (או"ח סי' תקפא סק"ב) כותב ש"במוצאי שבת אסור לאומרו עד שיעבור חצות לילה שעדיין יש קדושת שבת דכך קבלנו משם האר"י זצ"ל." והבא"ח הביא בשם החס"ל ש"אפשר דה"ה למוצאי ר"ח ומוצאי חנוכה ופורים וכדומה דשב ואל תעשה עדיף"
יא. סיכום:
1. אין אומרים וידוי בק"ש שעל המיטה בערב ר"ח.
2. י"א שאין לומר גם במוצאי ר"ח, ושב ואל תעשה עדיף.
3. וידוי לא חייב להיעשות בצורה הכתובה בסידור שהיא האסורה אלא ניתן גם בשפתו ובלשונו חשבון נפש תוך שהוא מעלה בזיכרונו את מעשיו הרעים. לכן אם מרגיש צורך אולי ניתן לעשות זאת בצורה כזאת, עין במר בוכה ולב שמח, "'וגילו ברעדה' במקום גילה שם תהא רעדה... שאע"פ שאצל בשר ודם היראה והשמחה הם דבר והפכו שבשעה שהאדם מפחד מזולתו הוא עומד נרתע ודואג אבל הקב"ה איננו כן אדרבה כשהאדם מתבונן בגדולתו וירא מפניו ישמח ויגיל באותה יראה מפני שבאמצעיתה מתעורר לקיים המצות ושש ונעלס בקיומה שיודע כי שכרו אתו ופעולתו לפניו ועל שמחה כזו תמצא שאמר בפסוק אחד עבדו את ה' ביראה וגו' ובפסוק אחר עבדו את ה' בשמחה ר"ל תעבדו את ה' ביראה ובאותו היראה תשמחו ותגילו בה כמו שאמרנו ואע"פ ששמחה אחרת אסורה כמו שהוזכר למעלה שמחה זו מותרת ומחוייבת כענין שנא' תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב וגו'" (רבינו יונה על הרי"ף ברכות כא ע"א).

ויהי מורא שמים עלינו,
וכל מעשינו יהיו לשם שמים. אכי"ר.
בברכה,
הראל.