שאלה
אני ואמא שלי ראינו סרט על נערה לסבית. לאחר הסרט היא אמרה לי דברים קשים ואמרה שזה נוגד את היהדות לחלוטין ושכל האנשים האלה זה בעיות נפשיות.אני שמעתי שהיה מחקר ושהבעיה נובעת מחלק חסר במוח או משהו דומה ולא משהו שקשור למצב הנפשי.אלי אישית זה לא נוגע ב"ה ואני גם לא מכירה אנשים כאלה אבל זה נורא לא נראה לי ההתיחסות הזאת! תמיד מדברים איתנו על לקבל את השונה ולא להתפש לדעות קדומות ולא "להחרים" אף אחד,ואם הבעיה באמת נפשית אז עוד יותר צריך לקבל אותם ולנסות לפתור את הבעיה כי סך-הכל הם לא כאלה מתןך רוע או רצון להרוס ולהכאיב והם לא כ"כ יכולים לשנות את המצב שלהם כמו שנכה לא יכול פשוט להחליט שהוא לא נכה וזהו.אני לא מבינה את יחס היהדות לבעיה ולמה זה בכלל כ"כ בעיה אם זה לא מפריע לאף אחד, ומה אנשים שהם כאלה וגם דתיים צריכים לעשות? יש איזה פיתרון? אולי לא כל הדתיים רואים את זה כמו אמא שלי אבל לפי מה שאני רואה כולם כן רואים את זה ככה (עובדה שאני לא מכירה אנשים כאלה ואנחנו לא היינו שומרים על קשר עם מישהו כזה וככה כל החברה ןהקהילה שלנו)כל הנושא הזה הורס לי קצת את ההסתכלות שלי על היהדות בתור הוגנת ומתחשבת ואני לא מבינה איך זה יכול להיות שאנחנו דוחים אותם זה נראה לי כ"כ לא בסדר.בבקשה תענה לי!
בתודה - לאה
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
וודאי שכל חריגות דורשת מענה ועזרה אלא שהשאלה מי הנותן את המענה והיכן.
נראה לי כי הגדרת דברים בצורה עולבת או פוגענית וודאי אינה נותנת מענה ועזרה לבעיה.
כל חריגה דורשת סיוע. כך חריגות בריאותיות, כך חריגות נפשיות, כך חריגות חברתיות.
דומני כי באם קבוצת בנות חשה שבתוכן בת שיש לה צרכים או נטיות שאינן עולים בקנה אחד עם הטבעיות בה חנן אותנו הקב"ה - או אז מדין "ואהבת רעך כמוך" מצווה הבת להפנות את שימת לב הסובב אם מחנכת, אם מדריכה לענין זה. - כל זה מתוך דיסקרטיות אין קץ וללא שח"ו יתגלה ענין זה ברבים.
חבל לעסוק בהגדרת הבעיה - צריך לתת לבעלי היכולת החינוכית - רפואית - נפשית ליתן מענה לענין.